מטען עודף 2

עברה התקופה שבה אנשים הפסיקו לנשום כשהם שמעו שיר מוכר אחד מעורבב עם קטע ידוע אחר. מאש אפים הם הבשורה של אתמול, ואחרי ש-Girl Talk הביא את הז'אנר הפיראטי הזה לשיא ב-2006, חשבתי שאמשיך הלאה. ואז נתקלתי באתר thehoodinternet.com. האתר הזה, שיש שיגדירו אותו כבלוג, הבין שקיים צורך בסיסי לא מסופק – השילוב של היפ-הופ מלוכלך, שחור ומסחרי עם להיטי אינדי – והחליט לספק מענה, לרוב באופן מוצלח.

מתוך עשרות המאש-אפים להורדה, כדאי להתרחק מאיחוד הכוחות של יאנס לקמן ו-E40 ומהפעם המיליון שבה משתמשים ב-“Young Folks” של פיטר, ביורן וג'ון (ועוד עם סיסקו!), אבל עם קצת סבלנות תמצאו את הקטעים הכי לוהטים עלי האדמות: Devin the Dude הגדול מרפרפ על שיר של Les Savy Fav; 50 סנט מפלרטט עם Datarock; ניו אורדר מתערבבים עם M.I.A; האנשים הכי דרומיים בעולם, Three Six Mafia, מוציאים לכלוך מההולד סטדי; ד"ר דרה משתפשף על Fujiya and Miyagi וסינדי לאופר עושה עיניים לדיזי רזקל. האמת היא... קשה לי להמליץ על כמה בודדים – פשוט תגלשו לשם. לא תמצאו ברשת שכונה עם יותר סטייל.

כל מה שיש לשבדים האלה בראש זה אינדי-פופ, והם זורקים עלינו שוב ושוב הרכבים שהפופ שלהם מתוק בדיוק כמו שהוא חכם ומדבק ממש כמו שהוא מרגש. הקונקריטס, Suburban Kids with Biblical Names, יאנס לקמן, El Perro Del Mar, איים פרום ברצלונה, פיטר ביורן וגו'ן ורבים אחרים, כבר השאירו את הרושם שלהם עלינו, ועכשיו מגיע תורה של Irene.

האלבום השני שלהם, “Long Gone Since Last Summer”, יוצא בימים אלו והוא מכיל בתוכו הרבה מהצופן הגנטי של האומנים הנ"ל – תערבבו את יאנס לקמן עם Suburban Kids, תוסיפו קיטץ' אייטיזי ואת הטקסטים הכי פשוטים וכנים שיש, וסביר להניח שתגיעו די קרוב.

באופן אישי קצת קשה לי עם העובדה שאני נהנה משירים שמכילים שורות כמו "אני לעולם לא אצליח לבדי / אני תמיד רוצה להיות לצידך" ו-"אני רוצה להודות לך כי מאירה את חיי", אולם לפעמים כדאי לשים את הציניות מאחור ולהתמסר לסטיקי-איקי, ואם כבר עושים את זה, אז הכי כדאי עם איירין.

ג'יימס מרפי כבר קיבע את מקומו בעולם הגאונים, ובכל זאת ממשיך כל הזמן להפתיע. ההחתמה האחרונה שלו בלייבל DFA אמנם לא מחדשת שום דבר מוזיקלית, אך היא כנראה צעד מיוחד - נדמה שלמרפי נמאס להסתכל החוצה ולחפש את מי לסמפל ולמי לעשות רימיקס, אז הוא פשוט הכניס לקטלוג שלו את Prinzhorn Dance School, להקה שהיא פוטנציאל בלתי נדלה לרמיקסים. בעצם, עם ההחתמה של הבריטים האלה, מרפי כאילו הכריז שהוא לא צריך יותר את העולם החיצוני ושהוא פותח מפעל עצמאי לסמפלים. גאוני.

כל זאת בגדר סברה, ויכול להיות שמרפי פשוט אהב את הסאונד המינימליסטי של פרינזהורן, ושאין לו שום תכנונים על הביטים שלהם. האמת, פרינזהורן בהחלט עומדים בפני עצמם, והפוסט-Pאנק הלא מאוד אנרגטי שלהם מתכתב עם חלק גדול מההשפעות המקוריות של מרפי.

פרינזהורן הם עוד צמד שיצא מבית ספר לאומנות והחליט להיות מקורי ולהקים להקה. הם משתמשים בגיטרה-באס-תופים שלהם באווריריות חסרת תקדים, הם רפטטיביים ומונוטוניים בטירוף והטקסטים שלהם מכילים רצף לא ברור של משפטים מטופשים. או שזה אמור להצחיק, או שאני לא ממש מבין, אבל אני חייב להודות שאני ממש נהנה מזה, בעיקר אם זה מגיע במנות קטנות; שמיעה של יותר מחמישה קטעים ברצף של פרינזהורן יכולה להעביר בן אדם נורמלי על דעתו ווקשה לי להאמין שאפילו מרפי עצמו מאזין לאלבום הזה מתחילתו ועד סופו. מצד שני, הוא לא בדיוק נורמלי

אפשר להאמין לרגע שמרפי ו-DFA ויתרו על כל הקטע הזה של ה-Pאנק-Fאנק. זה קצת מציק – הם בטח חשבו לעצמם – לערבב אותיות באנגלית עם אותיות בעברית, ולכן גם הריליס השני שלהם שנזכיר היום, Shocking Pinks, הוא לא ממש בז'אנר הנ"ל, למרות שהוא יותר קרוב אליו מפרינזהורן דאנס סקול.

בראש שוקינג פינקס עומד ניק הארט. הוא מניו-זילנד, הוא ממש רוצה להדגים לנו כמה שהוא אוהב את מיי בלאדי וואלנטיין ולמרות שהוא יודע קצב מהו, הוא הרבה יותר שבור לב מהיצורים הרגילים של DFA. האלבום החדש שלו, הוא בעצם אסופה שמכילה קטעים נבחרים מהריליסים שיצאו לשוקינג פינק בניו-זילנד בשלושת השנים האחרונות, ותודה לאל ל-DFA שטרחו להציג לעולם את השירים המופלאים האלו (כי לפני זה אף אחד לא הראה יותר מדי התעניינות, וחבל) – הם מעוררי הזדהות, מופקים במאגניבות מעניינת וכנראה הקטעים הכי טובים שלא באמת יצאו ב-2007. מפואר.

לפני שניק הארט משוקינג פינקס החליט שהוא איש מדוכא, הוא היה חבר בלהקה הניו-זילנדית The Brunettes וסיפק, ביחד איתם, באבל-גאם פופ שמושפע מפיל ספקטור, דוגל בלואו-פיי ושהדרך הכי טובה להגדירו היא "חמוד". כשאני אומר חמוד אני לא מתכוון לזה במובן השלילי של "היא חמודה, אבל לא הקטע שלי" – מבחינתי, חמוד זו המחמאה הכי שווה בעולם, והברונטס הם, איך נגיד את זה? חמודים.

הברונטס בימנו הם צמד. בן ובת, שעושים המון דואטים מקסימים. עכשיו כל העולם עלול לגלות את האיכויות שלהם, כי “Structure & Cosmetics” שיצא לאחרונה, הוא האלבום הראשון של הברונטס שמקבל הפצה עולמית, תחת הגג היוקרתי של הלייבל Sub Pop. כמו שבטח הבנתם, מגיע להם כל החשיפה שבעולם – Twee מקסים שכזה לא דופק לנו על הדלת כל יום.