בסיסטית מחפשת להקה

לאחרונה יצא מחדש “Heavenly Pop Hits: The Best of The Chills”. 12 שנה אחרי שהאוסף הזה של הצ'ילס יצא במקור, ממש כדאי לשמוע אותו שוב. או לראשונה - אוסף להיטי הפופ השמימיים הוא מקום מצוין להתחיל בו את ההיכרות עם הצ'ילס.

הצ'ילס היו אחת הלהקות הניו זילנדיות המצליחות ביותר בשנות השמונים. הם עשו פופ גיטרות ממכר ונחשבים עד היום לנושאי בשורת ה- Dunedin Sound- ז'אנר האינדי~פופ שצמח בעיר האוניברסיטאית דנדין בדרום ניו זילנד בתחילת האייטיז, וצוטט כהשפעה על ידי לא מעט להקות אינדי אמריקאיות של הניינטיז, כמו פייבמנט וסופרצ'אנק. ביחד עם עוד שלוש להקות - Sneaky Feelings, The Stones ו-The Verlaines – כיכבו הצ'ילס באוסף המגדיר של הסצינה: אי.פי כפול בשם “The Dunedin Double EP”, שיצא ב- בלייבל האינדי הניו זילנדי המוביל, Flying Nun. מדובר בפופ גיטרות מלודי, קצת סיקסטיזי ופסיכדלי, עם הרבה ריברב על הגיטרה. לפעמים – כמו אצל הצ'ילס – יש גם קלידים.

למרות הדמיון בין להקות הסצינה השונות, קשה לומר שקיים הבדל משמעותי בין הסאונד של דנדין לבין האינדי-פופ הבריטי או הקולג'-רוק האמריקאי של אותן שנים. אם להשוות את הצ'ילס לאינדי הבריטי, אז הם מזכירים בעיקר את הלהקות הסקוטיות של Creation, כפי שאפשר להתרשם מפיסת הפופ הפסיכדלי החורפי “Kaleidoscope World” – אחד משלושת השירים של הצ'ילס באי.פי הכפול של דנדין, שגם מופיע באוסף הלהיטים הזה. את העובדה שהסאונד של דנדין נשמע כל כך סקוטי אפשר לייחס לעובדה שהעיר הוקמה על ידי מתיישבים סקוטיים באמצע המאה ה-19. מצד שני, הסאונד של דנדין דומה גם לקולג'-רוק האמריקאי. “Oncoming Day” ו”Rolling Moon” של הצ'ילס, למשל, יותר מטיפה מזכירים את אר.אי.אם המוקדמים.

מרטין פיליפס – החבר הקבוע היחיד בלהקה – הקים את הצ'ילס בשנת 80' בעיר הולדתו, דנדין. מבחינת ההרכב הפרסונלי סבלה הלהקה ממה שכונה "קללת הצ'ילס". נסיבות שונות ומשונות גרמו להרכב להתחלף בקצב שאתם מחליפים גרביים, כמו שאומרים, וההתמכרות של פיליפס לסמים ובעיות הבריאות שלו גם הם לא עזרו ליציבות בלהקה. למרות שאף פעם לא היה ברור מי חבר בלהקה מלבד פיליפס, הוחתמו הצ'ילס ב-Flying Nun, שם הם הוציאו מלא סינגלים ודחו עוד ועוד את הוצאת אלבום הבכורה שלהם.

אסופה של הסינגלים המוקדמים בשם “Kaleidoscope World” יצאה ב-Creation ב-86', ורק כעבור שנה יצא אלבום הבכורה האמיתי של הלהקה, “Brave Words”, אותו הפיק מאיו תומפסון מ-Pere Ubu/The Red Krayola. מי שמכיר את הנטיות הארטיסטיות והאוונגרדיות של תומפסון ואת האספירציות הפופיות הזכות של הצ'ילס יכול היה לנחש שזה לא זיווג משמיים, ומרטין פיליפס באמת היה מאוד לא שלם עם התוצאה.

האלבום השני של הצ'ילס, "Submarine Bells", יצא בשנת 90' והוא נפתח בלהיט הגדול ביותר של הלהקה (הכל יחסי, כמובן), “Heavenly Pop Hit”, הפותח גם את האוסף הזה הנקרא על שמו. זה האלבום הראשון שלהם בחברת תקליטים גדולה והוא הופק על ידי האמריקאי גארי סמית (פיקסיז, Throwing Muses, בילי בראג). עם העבודה שלו פיליפס היה מאוד מרוצה, וגם אתם יכולים להיות.

ב-93', אחרי עוד תקליט אחד, הצ'ילס התפרקו. כעבור שלוש שנים הם התאחדו, ואז התפרקו שוב ואז התאחדו שוב. כרגע הם פועלים ומופיעים ועל פי הדיווחים - מבסוטים מהחיים. אבל לפני שאתם מתפנים להשקיע בגלגולים המאוחרים של הצ'ילס, צריך קודם כל להכיר את התקופה הראשונה והמשמעותית ביותר בפעילות הלהקה.

ובכן, מרבית ההיילייטס של הצ'ילס עד תחילת הניינטיז מאוגדים באוסף הנ"ל. הוא כולל, בין היתר את "I Love My Leather Jacket" מ-86', שהוקדש למתופף המנוח שלהם, מרטין בול, אשר הוריש לפיליפס את מעיל העור בצוואה שלו; את “Doledrums”, שמחבר מנגינה עליזה לטקסט עגמומי על החיים על דמי אבטלה; ושירי פאנק קצת יותר רועשים כמו "Look for the Good in Others and They'll See the Good in You". השיר הכי יפה של הצ'ילס לדעתי הוא “Pink Frost” המצמרר, שגם הוא כמובן מיוצג כאן. את נופי "שר הטבעות" והדחליל המפחיד בקליפ חפשו ביוטיוב.

הצ'ילס, “Heavenly Pop Hits: The Best of The Chills”
(Flying Nun)