וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

האמן 17: מאיה שאן באודן

מיכל וילצקי

11.10.2007 / 15:02

היא יוצרת מחוויות רגשיות עמוקות, עוסקת בשאלות של תנועה במרחב ומתעניינת במפגש של החיים עם קיברנטיקה

המיצב האינקראקטיבי "שהות" של מאיה שאן-באודן, בוגרת טריה של המסלול למדיה דיגיטאלית בקלישר מוצג במסגרת התערוכה הקבוצתית "דרך אגב" בגלריה "החדר".




המדיום הוא המסר

כפי שהטכנולוגיה משעבדת את הראייה, כך היא גם יכולה לשחרר, בכך שהיא מאפשרת דרכי ייצוג רחבים וחדשים.

ת??נ?ש??פ?ת

מיצג וידיאו אינטראקטיבי הבודק סוגיות העוסקות בתפיסה של החלל ההיברידי (שילוב של חלל מציאותי ווירטואלי) ובמפגש המתקיים בפועל בין 2 עולמות המרכיבים אותו, עולם החיים הפיזים והמרחב הקיברנטי.

טכנולוגיה ואמנות

דרכי הייצוג החדשים מאפשרים דיון בתכנים שלעיתים נסתרים מהעין: דרך הטכנולוגיה ניתן לקיים דיאלוג על השינויים שמתחוללים בחברה, ובאותו עת להבין יותר את ה"עצמי" על ידי כך שהטכנולוגיה מאפשרת היזון מיידי (פידבק)

הצעה שאסור לפספס

התקדמו לדור הבא של ברי המים של תמי4: קטנים יותר, חכמים יותר

לכתבה המלאה

התקן

מיצג וידיאו וסאונד אינטראקטיבי שעוסק בשאלות של ראייה ותנועה ביחס למיקומים שונים במרחב, ועל אופן היטמעות מערכות ניטור בחיינו.

אינטלקט מול רגש

תהליך העבודה שלי מתחיל מחוויה רגשית עמוקה לגבי העולם, כלומר מרחב האינטלקט. בניסיון לייצג את המפגש הזה אני מוצאת שדרך מיצגים ומיצבים אינטראקטיביים מאפשרים זאת. באינטראקציות מבוססות טכנולוגיה המרחב הרגשי חוזר ומתממש .

אמנים משפיעים

בעיקר אמנים שלימדו אותי כמו: גיא בן נר, אורי קצנשטיין, הדס קידר, חן שיינברג, איה בן רון, אורי דרומר גדעון גכטמן ישראל לוין ויעל אילת. מחו"ל אלו ביל ויולה, דיוויד רוקבי, ג'ון וויטני וקריסטוף קלר.

תיק עיתונות

המיצב האינטראקטיבי "שהות" שיצרה מאיה שאן-באודן מעוצב בדמותו של לוח מחיק, צעצוע ילדות נשכח
המאפשר כתיבה ומחיקה אינסופיים. באודן משווה את פעולת הלוח לזיכרון האנושי, שנטמע אל תוך התת-מודע. המיצב מחולק לשני מסכים, ודמותו של הצופה העומד מולם נקלטת על ידי החיישנים ומעובדת במסכים באופן המדמה רישום, בקווים שחורים על רקע לבן. אחד מהמסכים מציג ומסמן את תנועת הצופה, והמסך השני מציג את קווי המתאר של האדם העומד מולו אך ורק כאשר הוא ללא ניע. לדבריה של באודן מיוצגים שני מצבים: "כתיבה והטמעות, אקטיבי ופאסיבי, הפרדה בין חיים ומוות". כשאין צופים מול העבודה הלוח נותר ריק, וגבולות הדיון של העבודה נמתחים לעיסוק בנוכחות הצופה ומשקלו ביצירת אמנות, וביחסים בין צופה לעבודת אמנות.

באודן הושפעה מ"דפדפת הפלא" של פרויד, שגם בה הכתיבה מסתיימת בהעלמות בתוך התת-מודע, ומכתביו של הפילוסוף ברגסון: "ברגסון מתייחס לתודעה כאל דבר מה מופשט ובלתי ניתן לתפישה, הנמצא בתנועה מתמדת".

"שהות", היא המשך לעבודה "התקן" אותה הציגה באודן בתערוכת הבוגרים של "המכללה להוראת אמנות"
במתחם קלישר. ב"התקן", השתמשה באודן במכניזם דומה: בחדר בו הצוגה העבודה הותקנו מצלמות מעקב שניטרו את פעולת הצופים, ואחד-עשר מסכים פוזרו ברחבי החדר והציגו את מה שנקלט במצלמה. אלא שעל הצופה הוערמו קשיים, דמותו לא הופיעה במסך הסמוך לו, אלא במסך מרוחק יותר, כך שהוא נאלך כל משך הצפיה בעבודה לחפש את המסך המתאר את דמותו, כך שהוא עוקב אחר מצלמצ המעקב.

באודן סקרנית מאוד לגבי קו התפר בו נמצאים הצופים, בין החלל הממשי, לחלל המיוצג (באמצעות הוידאו) ומנסה להפעיל את הצופה כמשתתפף פעיל ומפעיל בשני החללים. הבחירה באינטראקטיביות היא בחירה באופן ביטוי טכנולוגי, ובו זמנית גם עיסוק באנושי, בתקשורת בין אנשים, בין אדם לעצמו ובין אדם לבין הטכנולוגיה. "אמנות אינטראקטיבית כרוכה בתהליך", אומרת באודן, "כיוצרת אני תמיד מעדיפה לעבוד עם עוד אנשים על פרוייקט. זה מה שהופך את העבודה למעניינת". בין היתר יצרה באודן בשיתוף עם פסיכולוגית, סטודנטית לארכיטקטורה, וכמובן עם חברים לספסל הלימודים.

את העבודה "ת??נ?ש??פ?ת" ( שם שנוצר מבלבול אקראי בין ינשוף לתנשמת) שהוצגה בתערוכה "ניסוי כלים 4",יצרה ביחס עם בת דיזבלי, בוגרת נוספת של קלישר. ב"ת??נ?ש??פ?ת" הציגו באודן ודיזבלי על הקרקע תצפית אורבנית ממבט על (ממגדל משה אביב), שסביבה "מדרכים", המורכים ממנגנון של מקלדת מחשב מפורקת, מעין מדרכה עליה ניתן לדרוך ולהניע את הוידאו המציג את תמונת הנוף. ככל שהצופה נע על המדרכים, כך הנקודה אליה הוא קרוב הולכת ומתרחקת ממנו. השתתפות הצופה בעבודה, לדברי באודן, יוצרת חלל חדש.

"משמעות העיסוק במדיה הוא עבורי פירוק של דברים במטרה להגיע למנגנון", אומרת באודן, "ותוך כדי זה לבקר , או לבנות ראיה נוספת". היא מתייחסת לטכנולוגיה כתופעה ששינתה ומשנה את הנפש והתודעה של האדם, וקשורה בקשר בלתי אמצעי למעשה האמנות: "אם נסתכל על הכנת כלי חרס כאחת הפעולות הטכנולוגיות הראשונות, גם איש המערות שרצה לשתות ויצר למטרה זו את הכלי, עשה בעצם אמנות".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully