תיקן חצות

קווין מרטין, המפיק/דיג'יי שעונה לכינוי "דה באג", הוא הרבה מעבר לעוד מפיק סטנדרטי שבא לעולם עם הפופולריות הגואה של הדאבסטפ. לא רק שהוא היה שם עוד מימיה הראשונים של סצינה צעירה זו, לצידו של חברו הקרוב ואבי הז'אנר Kode 9, אלא שגם ההיסטוריה האישית שלו, ככל שמתרחקים אחורנית בזמן, מגיעה למחוזות שנראים כמרחק שמים וארץ מזה שבו הוא נמצא בימינו.

כדור שלישי למשפחת מוזיקאים, צעדיו הראשונים של מרטין היו בכלל בלהקות שהילכו על קו התפר שבין רוק כבד, מוזיקה אקספרימנטלית, ג'ז חופשי ופוסט-פאנק, כמו GOD (עם חברים מלהקת Godspeed), Animal Techno (עם ג'סטין ברודריק מלהקת הדת' מטאל Napalm Death) ו-ICE.

אפשר אמנם למצוא עקבות של הסאונד עימו הוא מזוהה כיום כבר בחלק מפרויקטים מוקדמים אלו, אך גלגולו הנוכחי מתחיל בצורה ברורה יותר עם הקמת פרויקט דה באג, שבתחילה כלל גם את דיג'יי ואדים, כאשר הוציאו את האלבום/פסקול דמיוני ל"השיחה" של פרנסיס פורד קופולה ("Tapping the Conversation" מ-97'), ובאופן ברור עוד יותר בהפקות הראגא-הארדקור שהוציא מאוחר יותר בלייבל Razor X ואלבום הסולו שלו מ-2003, "Pressure" (שיצא בלייבל Rephlex של אפקס טווין), בהם החל לשתף פעולה עם אם.סיז וזמרי דאנסהול - שמלווים את רוב עבודותיו מאז - באופן אינטנסיבי.

הבאג יופיע מחר בקומפורט 13, מלווה באם.סי הג'מייקנית Warrior Queen, חביבת סצינת הדאבסטפ והנו-דאנסהול, שמלווה את הבאג בצמידות מאז השתתפה בסינגל "Aktion Pak". לצדם יתקלטו המקומיים הקטיק, כלבתא (שבעצמם גם שיתפו פעולה עם ווריור קווין), וכן מפיקי האירוע וולטר דה איינשטיין פרוג וצח "טרטל" בר לבית טבק.

המסלול המוזיקלי שלי היה עקומת למידה חדה עבורי, שקשור באופן מהותי למודעות העצמית שלי. מוזיקה היא לא תחביב בשבילי, זה החיים שלי. הפוסט-פאנק ממש שינה את חיי במלוא מובן המילה, הוא הציע לי דרך להטיל ספק בסביבה החברתית וכל מה שהיה בעל משמעות. סבי ואבי היו שניהם מוזיקאים, ואמא שלי שמעה הבי-מטאל נוראי ללא הפסקה במהלך הילדות שלי, כך שמוזיקה נמצאת בדמי ובנפשי. ההתפתחות המתמדת שלי נובעת מרדיפת המטרה הבלתי מושגת של מציאת הביט המושלם. הפרויקטים שהקמתי או שלקחתי בהם חלק שיקפו את הסביבה והלך הרוח שלי בכל זמן נתון, כאמצעי לשחרור, גירוש שדים ואובססיה. המטרה היא תמיד להישאר מקורי ורענן ולהימצא צעד אחד לפני העדר, כך שאני תמיד מצוי בתנועה, לטוב ולרע.

"הופעות" רוק החלו להראות לי כמופע תיאטרון... יותר ויותר מלאי מחוות ריקות מתוכן. אלקטרוניקה ומוזיקת דאב הציעו לי את האפשרות לצלול לגמרי בתוך עולם של סאונד ללא העמדות הפנים.

כן, זה קשה לשמור על איזון כשאתה משתוקק להיות חדשני ובאותה העת גם מנסה לתקשר. אחרי שפירקתי את GOD רציתי שהמוזיקה שלי תשמע על ידי כמה שיותר אנשים. הגטו הניסיוני שבו אתה מצליף לעצמך בגב כדי לענות את הקהל לשם הסיפוק העצמי שלך איבד את המשיכה שלו. כיום אני מעדיף לנסות לערבב את שני הדברים, למצוא נקודות היאחזות ולבחון את עצמי ואת הקהל ולראות עד כמה רחוק בקצה האקספרימנטלי הם מוכנים ללכת מבלי שאאבד אותם, בניגוד לפשוט לעצבן להם את הצורה.

מי יודע? באופן אישי אני נמשך לקטבים, בגלל שהקרקע האמצעית היא מקום משעמם וצחיח בדרך כלל.

אני מאוד בר מזל על ההתקשרות עם כמה מפיקים מוכשרים בצורה יוצאת דופן. התרגשתי וקיבלתי השראה מהמחמאות שקיבלתי מחלוצי דרך וגיבורים. אני מניח שהקשר מצוי בדעתנות והעצמאות שאופיינית לכולנו. אני מרגיש כחלק ממושבת חריגים שמבכרת עצמאות על פני נוחות, וחופש הדמיון על פני הליכה על בטוח.

מקבלים וסובלים אותי בתוך הסצינה הזו על אף חוסר העקביות שלי (צוחק)... יש לי חברים מאוד טובים בתוכה, ואני שמח לראות אותה משגשת בזכות העבודה הקשה של אותם חלוצים. אבל אני חושש שהמפיקים החדשים ישמחו שהיא תהפוך לדראם אנ'בייס החדש ויאבדו את החיפוש אחר חדשנות שהיה נחלת גל המפיקים הראשון. לרוע המזל התבניות הולכות ונסגרות, אבל אם היא תישאר מגוונת אז זו לבטח הסצינה האלקטרונית הכי מעניינת שצמחה מאנגליה מאז גריים.

באופן אישי איני מחשיב את עצמי כמפיק דאבסטפ, אני עושה מוזיקת "באג". יהיה חבל אם דאבסטפ יסתפק בלהפוך לעוד תת-ז'אנר במניפה האלקטרונית. באופן אישי אני מוצא שהצעדים שנעשו על-ידי קוד 9, Burial, ווקסד, פינץ' וכו' היו בעלי השפעה מכרעת, כיוון שהם מתחו את המידות והפוטנציאל מעבר לבס המבעבע שהפך לברירת המחדל של המאסות.

גדלתי בהאזנה לג'ון פיל בשנות ההתהוות שלי, כך שפאנק ורגאיי נקשרו בראשי באופן מהותי, שניהם כמוזיקות מורדים (Rebel Music), שניסו לפרוץ גבולות חדשים. איך יכולתי שלא להתרגש מהם? רגאיי, היפ הופ, פאנק וג'ז חופשי היו כולם מעוררי השראה עבורי, כיוון שהיה בהם מהות פוליטית, גישה, סגנון, ומודעות כללית שהייתה חדה וקאטינג אדג'. הם דרשו זעזועים מתמידים.

רגאיי הפנה את תשומת ליבי לאינסוף האפשרויות של האולפן. ה-Scientist, קינג טאבי, לי פרי ואדריאן שרווד היו מקורות השראה לסגנון ומניפולציות הסאונד שלי.

אם.סי וויין לונסום (MC Wayne Lonsome), שעבד איתי על טראקים ב-Razor X, השמיע לי שיר שלה ונפלתי לרצפה מהפלואו והאינטנסיביות שלה. היא נשמעה מדהים, וכשהוא אמר לי שהיא נשארת בלונדון ידעתי שאני חייב לעבוד איתה. היא נשארה מאוד פתוחה ומוכנה לאתגרים, על אף כל הרידמים הדפוקים שזרקתי לכיוונה! והאובססיה הכפולה שלה עם סקס ואלימות מתאימה ככפפה לאינטנסיביות של הסאונד שלי. הבאתי גם את סקרים, סטיראוטייפ, ווקסד, ג'ישלן פורייר, מורגן ספייסק, קוד 9 ואחרים להפיק קטעים לאלבום שלה, והוא נשמע מעולה ככל שהוא מתקדם לאיטו.

הרגע סיימתי רמיקס לתום יורק. אני מסיים את האלבום של דה באג לנינג'ה טיון, וכן את הריליס הבא של ליידיבאג עבור סול ג'ז (פרויקט של דה באג בו הוא מארח זמרות שונות – א.א). אחר כך אשלים את האלבום של קינג מידאס סאונד עם המשורר פול רובינסון בשביל הלייבל הייפר-דאב.

נו, אתה יודע שזו משימה בלתי-אפשרית...

אלבומים:
Scientist – Scientist Wins the World Cup
Alice Coltrane – Journey in Satchidananda
African Headcharge – Volumes 1-3
Public Image – Metal Box
Public Enemy – Fear of a Black Planet

רגאיי/דאנסהול:
Capleton – Final Assassin
Rhythm&Sound with Cornell Campbell – King in my Empire
Papa Levi – Mi God Mi King
Bounty Killer – Sufferah
Sizzla – Obstacles

סלקשן עכשווי:
Kode 9 – Den of Drums (Badawi remix)
Flying Lotus – Reset
Cult of the 13th Hour – Wickedness
Alborosie – Kingston Town
Dusk 7 Blackdown ft Trim – The Bits