לא זוכרת את נובמבר

הקמפיין המפויס למען שחרורו של יגאל עמיר מעלה את חמתה של שרון קנטור, שמבקשת לצנן מעט את ההתלהבות

שרון קנטור

בסוף השבוע שעבר פורסם בגלי צה"ל כי בשבועות הקרובים עתיד לצאת לדרך קמפיין ענק ועתיר מזומנים למען שחרורו של רוצח ראש הממשלה. הקמפיין, מטעם מה שמכונה "ארגוני הימין", יושק תחת הכותרת "עת שלום, עת פיוס, הגיע הזמן לשחרר את יגאל עמיר" ויכלול גלויות שיחולקו בעיקר באזור גוש דן - אותו גוש שמאל קשה להמסה - ותשדיר טלוויזיה בו, כלשון הידיעה, יופיעו גם אנשי ציבור - מושג אמורפי למדי, יש להודות. על אף השמחה הראשונית על כך שארגוני הימין מכריזים על רצונם בשלום ופיוס, עלינו לעצור את התלהבותנו ולבחון את הענין לאשורו.

בסיפור "ארוסטראטוס" לסארטר, מספר הגיבור הפסיכופת על ארוסטראטוס ששרף את המקדש בעיר אפאסוס, אחד משבעה פלאי עולם והיום זוכרים אנשים את שמו של השורף ולא את שמו של אדריכל המקדש. ואכן, עוד לפני שאלת השחרור, עלינו לתהות למה בכלל אנחנו שומעים כל כך הרבה על אותו מחסלב חייכן. רק השבוע קיבלנו את הידיעה על הקמפיין, עדכונים ממצב העובר, דיווחים ממפגשי דודו טופז-לריסה, ידיעה על חברות מסחריות שפרסמו מרכולתן באתר הקורא לחפותו של עמיר וכמובן: סקר במעריב עם 43% מהדתיים שסבורים שלא עמיר הוא שחיסל את רבין. לא אתפלא אם בעמוד זה ממש יופיע בשבוע הבא הסקר "מי לדעתך רצח את רבין": אריק, בנץ, מירי אלוני או תימני.

בי נשבעתי: אם תגיע גלוית-קמפיין כזו לתיבת הדואר שלי, אתבע את השולחים בנסיון להסתה, כשם שהייתי עושה עם גלויה עליה כתוב "מוות לערבים", גלויה עליה יש ציור של צלב קרס, או עלון פרסומת למען מכירת נשק לקטינים.

כל איש ציבור שידבר בקמפיין כזה, כמו התיר את דמו שלו עצמו. השאלה מטעם איזו עמדה ונגד איזו עמדה יצא עמיר בשעתו, או האם עמד מאחוריו גוף מסועף או שפעל לבדו אינה רלוונטית. תמיכה בקמפיין משמעה הקלת ראש בחיסול יריבים פוליטיים, ללא קשר לעמדתם. תמיכה כזו, מעבר להיותה חתירה תחת קוד מוסרי של חברה ומדינה, מה ש"אסור שיהיה", היא חתירה תחת "מה שהיה". אחוזים רבים מדי מאזרחי ישראל שאינם בהכרח "אספני קונספירציות", סבורים (דרושה לנו בעברית מילה חדשה: "סקורים" שמשמעה "סבורים לשם סקר") שעמיר כלל לא רצח את רבין. תמיכה בקמפיין היא תמיכה עקיפה בגמישותה של האמת, חתירה תחת הנרטיב המרכזי שדרוש לכל חברה כדי להתקיים. כך ראינו, כך היה, כך הוחלט. "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות".

עוד בוואלה! NEWS

כל הדרך למדליה היסטורית באולימפיאדה: האימון של חנה מיננקו

לכתבה המלאה

יצחק מי שיצחק אחרון

הקמפיין מושק, במודע, לקראת ציון יום השנה להירצחו של רבין. מעבר לחוצפה שלא תאמן, להערכתי זוהי בחירה שיווקית-אסטרטגית מוטעית. לעומת זאת, הסמיכות לועידת השלום המושמצת באנאפוליס דווקא לא רעה. עזות המצח של אותם "ארגוני ימין" היא כנראה גדולה ואינסופית כמו טובו של בורא עולם. השימוש בסמלי השלום המרוטים – יונה עם עלה של זית – כדי לשחרר את מי שיצא נגדם היא כשלעצמה מופע ציניות שצריך להפוך אפילו את כהנא בקבר, זאת כמובן בהנחה הזהירה שהוא מת. כהרגלם בקודש, עושים התומכים בשחרור שימוש בשחרור אסירים בטחוניים כטיעון לטובת שחרורו של עמיר.

רבים מהאלפים המגיבים לידיעה מתנערים מההשוואה, אך הם טועים: ראשית, בהשוואה כזו יש הודאה בכך שעמיר אף הוא סוג של מחבל וזהו כבר קירוב עמדות בין הצדדים. שנית, כידוע לציבור כולו, ישראל משחררת אסירים ביטחוניים – עם או בלי "דם על הידיים" – לא כי מתחשמק לה לצ'פר אלא בתמורה להסגרות של אנשי מפתח או בתמורה למידע או חילופי שבויים וחטופים. בכל מקרה מדובר בשלב של מו"מ שרווח בצידו. אם ארגוני הימין יבטיחו להסגיר לידי המדינה כל תא מחתרת יהודי, כל מתנחל-מתנכל לשכניו וכל מי שחותר תחת עקרונותיה הבסיסיים של מדינת ישראל – להבדיל כרגע מארץ ישראל – שמעו, אולי יהיה על מה לדבר.

זו אינה הפעם הראשונה שקמפיין כזה יוצא לדרך, אך זו בהחלט פעם ראשונה בה הוא לובש כנפי יונה. לפני שנה בדיוק הופצו ברחבי ירושלים סטיקרים שלשונם "ישוחרר יגאל עמיר", כשהאותיות "גאל עמי" שבמרכז שמו מובלטות. לפי שיטה מלומדה זו, נקווה ש"צחק רבי" עוד יצחק אחרון.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully