שכיר ערב

ההנחה הצפויה כשאיש טלוויזיה ותיק כמו אלי יצפאן מעתיק את מקום שידוריו מהכבלים לערוץ 2, היא שזו תהייה אותה תכנית רק עם תפאורה אחרת, ועם לא מעט פרסומות באמצע. וזה אפילו די נסלח וחכם כשחושבים על זה. הרי יצפאן לא עזב את הוט כי אנשים פסקו מלצפות בתכנית שלו. כמו רוב אנשי הטלוויזיה בישראל הוא פשוט רוצה יותר כסף, יותר רייטינג, ויותר "קשת".

יצפאן אכן השכיל להבין שנוסחא מנצחת לא מחליפים. הבעיה היא שמכונת הזמן שלו לקחה אותו לסיבוב בעשור הלא נכון. ב"שלום אנד גוד איוונינג" יצפאן משחזר כמעט אחד לאחד את ימיו הראשונים ב"פספוסים", עת נשלח להטריד עוברי אורח תמימים בארצות הנכר בג'יבריש קלוקל, תוך שהוא משפיל אותם בעברית שהם לא מבינים. חייבים להודות שאז זה דווקא די הצחיק. אבל אז זה גם היה מרענן. היום, כשבמועדון לילה שולחים את דני קושמרו מחופש לחשמלאי להריץ דאחקות על עוברים ושבים שנשאלים לדעתם על מגיש החדשות דני קושמרו, ומיה דגן "מוכרת" ספרי שירה ביריד שבוע הספר – נדמה שקצת מיצינו את זה (שלא לדבר על בוראט שעם ג'יבריש עברי עשה מיליונים).

אולי אם יאיר לפיד (איש שדווקא הבין את משמעותה של הנוסחא המנצחת) היה מציע אותנו לאיטלקים ולהולנדים כתוספת בשקל תשעים זה היה עובד, כי זה הדבר האחרון שהיינו מצפים מהמרגיע הלאומי לעשות. אבל למשוואה יצפאן + מיקרופון + הולנדי תמים יש רק פיתרון אחד צפוי מראש והוא שודר אתמול בטלוויזיה.

כשהוא מנסה להעיז ולברוח מדברים שעשה בעבר, הוא מוצא מפלט בדברים שאחרים כבר עשו. המערכון עם הילדים, למשל, לא היה אמנם פסגת היצירה הקומית, אולם הוא העלה חיוך כי כמו במיטב מסורת ה"גנון של שמעון", על ילדים תמיד אפשר לסמוך; השיחה עם מרכזנית המלון בביירות ריפררה גם היא למוסד קומי מקומי - שיחת הטלפון המפתיעה של שי ודרור - במסווה של מתיחה. רק המערכון של "מי רוצה לזכות בדולר" הזכיר את המערכונים הסתמיים המפורסמים של יצפאן, אבל הם אף פעם לא היו הצד הבאמת חזק שלו.

אלי יצפאן הוא איש מוכשר, על זה אין כמעט ויכוח. הוא גם אחד מאנשי הטלוויזיה החזקים בישראל – לא תראו את לונדון וקירשנבאום מתארחים ללא סיבה מיוחדת אצל המתחרים בהזדמנות אחרת - אבל הוא יהיה חייב להיאחז בדברים שה-ו-א טוב בהם, ולא לנכס לעצמו שטיקים שהצליחו בתכניות אחרות.

שלום אנד גוד איוונינג, שבת, 21:00, ערוץ 2