תמונה וטקסט, טקסט ותמונה

הסתכל על חברה שלי, היא היחידה שיש לי.
בחורות אמריקאיות זרוקות על הבריכה הפרטית שלי עם כלום בתוך העיניים. אין להן כלום בעיניים; כמו מריטת גבות אגרסיבית ששני אלכסונים תוחמים אותה, ובמרווח ביניהן: כלום. זה בסדר, אני אסתדר עם זה. אני כבר אסתדר אחרי זה. עם זה. אני אסתובב בבית שלי מנוצל מכל טוב. מנוצל, הן לא ידעו מי בעל המסיבה, למי הן מוזמנות. אחרי זה יבואו לעשות לי חנדעלך. ככה, אני אגיד להן: "את באה לעשות לי חנדעלך? בבקשה, ת?פ?דא?לי". ככה אני אגיד להן, 'ת?פ?ד?אלי' (אני אסיים את זה ב'ת?פ?דא?לי') . הן לא יבינו קצוות של שינוי שפות מיידיש לערבית, אבל זה בסדר. אני בסדר עם זה. הן יבינו שהבית שלי, יתחנפו טוב-טוב. אני אהיה מרושש אחרי זה, אבל אני אסתדר כבר. את רוצה את החתימה שלי?

בחורות עם כלום בתוך העיניים ישרצו אצלי בבית, ישמעו על מסיבה דרך צד חמישי. לעזאזל, זה אפילו לא יהיה צד שלישי, אבל אני כבר אסתדר עם זה. הן יגמרו לי את האלכוהול בבית, אבל יסתובבו עם בגד ים זעיר; מותק, בואי נצלי אותי, פתחי מקרר בחופשיות, אבל אחרי שייגמר לי הכסף ואני אפנה אליך ברחוב - את תתני את החיוך הזה, האמריקאי, ותברחי כי אין לי כסף. אין לי בעיה עם זה. אחרי זה. אני כבר אסתדר עם זה, (אחרי זה).

עכשיו קחי, תקני לך משהו. לכי תעשי יום כיף. לכי תעשי פאן מקלות, תצבעי קצוות, תבני ציפורניים שעות (אני שונא ציפורניים בנויות. אני שונא פרנץ' או איך שקוראים לזה, זה טיפקס של משועממות בשיעורי חברה או אזרחות), אבל אני כבר אסתדר עם זה. זה מה שיש.

מסיבה ואני לא מכיר כלום. אף אחד. אני אזנח חברים מהעבר ואחרי זה אזחל אליהם; חברים טובים יקבלו אותי חזרה, לא? חברים טובים הם חברים טובים, זה תפקידם. ארוחת בוקר בישראל, גם טוב.

****

אל תסתכל על חברה שלי. היא היחידה שיש לי.
את לא יכולה להגיד לעצמך שאת צ'ירלידר סתם בהחלטה של בוקר. את חייבת שיהיה לך חיוך מטומטם, ופונפונים בשליפה. את לא יכולה להסתפק בקוקיות וגרביונים מ'קסטרו'.
את חייבת שיהיו לך שיניים לבנות. כל-כך לבנות, שזה יהיה כמו חצי שעה אחרי טיפול עששת. את צריכה להתאמן באיות עד שזה יצא לך מהאוזניים. את צריכה שיהיה לך TH כמו שצריך. את לא יכולה להגיד 'וואן טו טרי", את צריכה TH טוב. כזה שלא שמים אליו לב.

****

בסוף פסל החרות יש כוס תפוזים. רוצה לומר, אוראנג'. מורם מעל לכולם, כמו המגשים של המלצריות במאנקיז באילת. למעלה כדרך שיווקית. למעלה של מבחן קבלה. למעלה בשביל הפרונט; כל המאחורה זה קרטון, רוצה לומר, מקורטן. אופציה לקימוט, לכלום.

מגיעה מלצרית, תפוחה, לחיים. המון לחיים יש שם. היא עכשיו המאמי של הדיינר. האמ-אמא של הדינר. לא מתחלפת אף פעם. הייתה מאייתת טוב בילדות. תמיד יש שם תחרות איות. לא מבין את זה. היא לא תבין את זה. היא שואלת אותי מה ארצה לארוחת בוקר. אני אומר לה חביתה. אומרת לי אומלט, האני (באני)? אומר לה חביתה. אומרת לי בייקן? ככה עם צ?ירה מתחת לק'. אומר לה שלא, בלי בייקון. עם ו'. אני מדגיש לה את ה-ו'.
אני מתיישב ואוכל לבד. זה שלי?


Supertramp, "Breakfast in America", 1979