חולה אהבה בשיכון ג'

"אהבה מטורפת" הוא סרט דוקומנטרי המספר את סיפור הקשר התמוה בין שני אוהבים שנפגשו בניו-יורק בשנות ה-50. בארט פוגאש היה אז עו"ד צעיר, מצליח ועשיר מאוד ואילו לינדה ריס היתה בחורה צעירה ויפה ששבתה את ליבו. הוא הקסים אותה בכספו ובאהבה שהרעיף עליה, אך לאחר שהתבררו לה עליו מספר פרטים משמעותיים אותם לא טרח לספר לה הם נפרדו. האהבה של פוגאש ללינדה מוצגת כמטורפת וגורמת לו לעשות דברים השולחים אותו לכלא והיו אמורים לחסל כל סיכוי להמשך הקשר בין שני האנשים האלה, אלא שלאובססיה, כמו שהיא מוצגת בסרט הזה, חוקים משלה.

הסרט נפתח בציטוט של לאקאן אודות האובססיה: "להיות אובססיבי משמעו למצוא את עצמך כלוא בתוך מנגנון, בתוך מלכודת אינסופית, תובענית יותר ויותר". הציטוט נותן את התחושה שהסרט יעסוק במשמעות של אובססיה, אלא שהסרט הזה לא עוסק במשמעויות הוא רק מספר סיפור. נקודת החוזק העיקרית של הסרט היא האופן בו מצליח דן קלורס, תסריטאי ובמאי הסרט, לפרוס את הסיפור הלא יאמן הזה כך שמי שלא מכיר את הסיפור מכותרות העיתונים האמריקאים בהם הופיע לאורך השנים יופתע בכל פעם מחדש. התפתחות הסיפור כל-כך מופרכת עד שאם זה לא היה דוקומנטרי, קשה היה להאמין שאכן קיימים אנשים שיתאימו לפיתולי העלילה הזו.

מבחינה קולנועית הסרט עשוי במתכונת סרטי הסלבס של ערוצי הבידור השונים המשלבים תמונות, קטעי ארכיון, וכותרות עיתונים עם ראיונות עכשוויים של כל הנוגעים לפרשה הזו כולל פוגאש וריס. הדמויות המתראיינות בסרט שובות לב ולעתים אף מצחיקות ומצליחות להשכיח מהצופה שלמעשה מדובר בטרגדיה אנושית ולא בסיפור אהבה אמיתי. הסרט מלווה בפסקול שלעתים הוא חינני כמו בשימוש בשיר הישן "לינדה" בביצוע של ריי נובל ולרוב מוגזם כשהוא מנסה להדגיש את הטירוף שבסיפור הזה.

אלא שכל האמצעים הקולנועיים האלה מחדדים את הבעיה המוסרית של הסרט: בארט פוגאש מצטייר בסרט כזקן חביב שעשה מספר תעלולים בעברו, כשלמעשה מדובר כאן בסיפור של מי שכפה את אהבתו על מישהי אחרת, מי שנהג באלימות והשחית חיים של אחרת והצליח באמצעים אלה ליצור לעצמו את המציאות בה חשק. נדמה, שעמדתו של הבמאי ביחס לפוגאש מגולמת באחד מהדברים שאומר חברו הטוב של פוגאש לקראת סוף הסרט: "גם להיטלר היו חברים". זה נכון, גם להיטלר היו חברים, אבל סביר להניח שבראייה היסטורית הם לא היו מתגאים בחברות הזו כפי שהסרט הזה מתגאה בחברות שלו עם פוגאש וכפי שניתן לראות מתמונותיהם של פוגאש ודן קלורס בהקרנות הסרט בפסטיבל סאנדנס האחרון.

אני חושב שפרוייקט הקרנת הסרטים הדוקומנטריים בקולנוע לב הוא פרויקט מבורך וחשוב שמצליח להביא לחשיפה ציבורית סרטים דוקומנטריים רבים שהמסך הגדול ראוי להם. דווקא בגלל זה, חבל שבהקרנת הסרט בה צפיתי הסאונד והתמונה לא היו מסונכרנים חלק ניכר מהסרט, ולמרות שהפניתי את תשומת ליבו של אחד הסדרנים לכך, הדבר חזר על עצמו בהקרנה שלאחר מכן.