עד פרוץ המילניום החדש עבדה ג'ודי גריר בעיקר בטלוויזיה, כשהיא משחקת בסדרות יחסית זניחות. התפקיד הקולנועי הראשון שלה היה דווקא בסרט גדול בוודאי עבור תפקיד קולנועי ראשון - "נשיקה בין חברים", עם דיוויד שווימר ומילי אביטל, שביים דאג אלין, היוצר של "הפמליה". תוך זמן קצר מאוד היא החלה לקבל תפקידים מעט יותר גדולים בסרטים מעט יותר גדולים כגון: "מארגנת החתונות", "נקמת הפטיש העברי", "הכפר" ו"אליזבת'טאון". למרות הצלחתה היחסית והתעסוקה שהקולנוע מספק לה גריר לא וויתרה על טלויזיה והמשיכה לעבוד גם במדיה זו, ועל כך אנו מודים לה מאוד; קיטי, המזכירה בת דמותה המעצבנת בסדרה המצחיקה אך קצרת החיים "משפחה בהפרעה", הוסיפה נפח קומי רב בעזרת המשפט החוזר שלה - "תגיד שלום לאלו!!" (Say goodbye to these!!!) - משפט בוא השתמשה אינספור פעמים כאשר חשפה את שדיה החדשים אל מול מייקל בלות' (המזועזע), שייזכר כאחד ממשפטי המפתח ביצירת המופת האבודה הזו. בנוסף היא כיכבה בתפקיד אשה מזוקנת ב"קוראים לי ארל", שיחקה זונה שדייויד דוכובני מסניף לה קוק מהציצי ב"קליפורנייקיישן", עשתה טיזינג לצ'רלי שין ב"שני גברים וחצי" ובתחילת 2008 היא אפילו תהיה הכוכבת של קומדיה חדשה, "Miss/Guided", על יועצת חינוכית שחוזרת לתיכון נעוריה (קרולין וויליאמס שכתבה גם ל"משרד" וטוד הולנד שהיה הבמאי הבולט ב"המופע של לארי סנדרס" הם הכוחות המובילים שם, כך שיש למה לצפות).
האוריינטציה של גריר היא כמובן קומית , אך רגישותה הגדולה והיכולת שלה לשנות את מראה בהתאם לתפקיד עזרו לה לאייש כמעט כל דמות נשית אפשרית בספקטרום (ממכוערת רעה ומצחיקה ועד ליפהפייה טובת לב ודכאונית), למרות שלזכותה נזקפים (נכון לעכשיו) כ-50 סרטים בלבד (לואיס גוזמן מהמדור הקודם השתתף במספר כפול של סרטים, וכמעט בכולם הוא שוטר לטיני קשוח או פושע לטיני קשוח).
מזוויות מסוימות ג'ודי גריר מזכירה את ג'ואלי ריצ'רדסון הצעירה, אפה הסולד מיוחס (בסרטים הנכונים) לניתוח פלסטי (למרות שגם הוא וגם שדיה הלכאורה מנותחים טבעיים), היא סורגת נלהבת ואף סרגה את הסט לפיילוט של "Dicks", אחת מתכניות הטלוויזיה בהן השתתפה; ב"אדפטיישן" היא מורידה את החולצה ו - אני אשתדל לנסח את זה בעדינות - אפשר לראות שפלג גופה העליון הוא מאוד נשי; היא משחקת דמות בשם קיטי גם ב"משפחה בהפרעה" וגם ב"הכפר" של מ.נייט שיאמלן (אתם יודעים, הסרט שלו שיש בסוף טוויסט).
פתאום 30 - החברה הטובה שמתגלה כחברה פחות טובה
אין הבדל חברתי ממשי בין חייה של ג'נה רינק בת ה- 13, לחייה של ג'נה רינק בת ה-30 (ג'ניפר גארנר), לאחר שהיא מבקשת במשאלתה להתבגר בין לילה (ובניגוד למשחק הוידאו ב"ביג", האחריות הפעם נופלת על אבק קסום שהיה לה במקרה בארון). אם קודם היא הייתה "סוג של" מקובלת בכיתתה, הרי שכעת היא עורכת במגזין האופנה השני בגודלו באזור; אם ידידה האהוב מאט היה ילד-כאפות, הרי שעתה הוא צלם עצמאי שנמצא במאבקים כלכליים-הישרדותיים תמידיים.
גם חברתה הטובה דאז של ג'נה, לוסי ווימן (ג'ודי גריר), עדיין נמצאת בתמונה, ובהתאמה, גם חייה המשיכו ללכת באותו ציר ידוע מראש. אם בגיל 13 הייתה עסוקה בעיקר בסחי הפופולריות והייתה זו ששכנעה את ג'נה גיבורתנו התמימה לזנוח את חברותה עם מאט ולהשפיל אותו, כיום היא עובדת בעמדה מעט יותר בכירה מזו של ג'נה, הודות למהלכים המניפולטיווים שלה, כישורי החנפנות שלה, והאף שלה, שהוא, כאמור, מחנות. למרות שמדובר בסרט דלוח למדי "ביג" היה הרבה יותר טוב - התזמון הקומי המצוין של גריר עם תוספת קלה של יובש וסרקזם, הופכים אותה לדמות מעצבנת מעולה.
אדפטיישן המלצרית החמודה שהגיבור מפנטז עליה
צ'רלי קאופמן (ניקולס קייג') נמצא במשבר בחייו, עם או בלי קשר לתסריט שהוא לא מצליח לכתוב. אחת הבעיות הכי גדולות שלו היא אחיו התאום דונלד (ניקולס קייג'), שלמרות היותו לכאורה תסריטאי הרבה פחות מוכשר ובן-אדם הרבה פחות עמוק, הוא אהוד יותר על חבריו, וגרוע מכך, אהוב יותר על חברותיו. לצ'רלי נדמה שאליס המלצרית (גריר), שמזהה אותו כקליינט קבוע ואף נוהגת להתבדח עמו אודות עוגת הלימון שהוא כל כך אוהב, היא הבחורה היחידה שהוא גם מחבב וגם משוכנע שהוא יכול להשיג. לדאבונו ודאבוננו, "אדפטיישן" הוא לא מסוג הסרטים בהם יכול לקרות דבר נחמד שכזה, וצ'רלי קאופמן (האמיתי) בחר שלא לפרגן לדמותו אפילו בקטנה (למרות שבמהלך פנטזיה גריר חושפת לנו זוג שדיים נהדרים).
נקמת הפטיש העברי בת זוגו של הגיבור
מרדכי ג'פרסון קרבר (אדם גולדברג) - הפטיש העברי בשבילכם - אינו מפחד מאיש. בעזרת "אחיו" האפרו-אמריקאי מוחמד עלי פאולה עבדול רחים (מריו ואן פיבלס) מהאגודה לשחרור קוואנזה ובגיבויו המלא של מזכ"ל הליגה העברית העולמית לצדק, המפקח ג'י.אל.אל בלומנברגנשטייננטל (פיטר קויוטי) איש לא יוכל לו, בטח ובטח שלא דמיאן קלאוס (אנדי דיק), בנו הרשע של סנטה קלאוס המבקש להשמיד את חג החנוכה כליל.
הפחד היחיד של הפטיש (כיאה ליהודי טוב) הוא הפחד מאמו ומדובר בפחד נורא. המזל שלו, הוא שאהובתו החדשה (גריר) אסתר בלומנברגנשטייננטל (בתו של המפקח), היא יהודיה כשרה למהדרין וגב' קארבר מתה עליה. כמשחק מקדים אסתר נוהגת ללחוש באוזנו של הפטיש שלאחר החתונה תשלוט בכל אספקט בחייו הבוגרים ולמעשה תתפקד בתור אמו השנייה. סקסי.
מה נשים רוצות זאת שרוצה להתאבד אבל בסוף הגיבור מציל אותה
ארין המתייקת (גריר) ניסתה בעבר להתקבל לחברת הפרסום בה עובדים ניק (מל גיבסון) ודארסי (הלן האנט) בתור קופירייטרית, אך נדחתה על ידי ניק השוביניסט ומזה זמן מה שהיא עובדת כמתייקת מסמכים. רק אחרי התאונה המסתורית (למי שלא ראה את הסרט, מל גיבסון מתחשמל ומגלה שהוא שומע מחשבות של נשים), ניק מתחיל לשים לב שארין היא בחורה דכאונית מאוד, כנראה בגללו. ניק הרגיש מראה לצופים (בעיקר הגבריים) שמילה טובה במקום הנכון יכולה לפעמים להציל חיים. גריר בתפקיד מעט פחות אופייני לה, מוכיחה כי היא מסוגלת להיעלם/לתפקד יפה מאוד בתוך הדמות הכה ג'נרית של הביישנית הלא מספיק כוסית שלא תשיג ככה כלום בחיים.