מרפי בלונד

נחמד מצידה של רוישין מרפי להעניק לנו עוד הזדמנות. על העטיפה של התקליט החדש היא לבושה במשהו שנראה כמו מדים של ליצן חצר מימי הבארוק. מבט מדוקדק יותר מגלה שהידיים שלה מגואלות בדם, ושהכל מתרחש בקפה אנגלי מסורתי בשעת ארוחת הבוקר. האם אנחנו באמת ראויים לחסדיה של אישה חמודה שכזאת? ספק גדול, ובכל זאת, תקליט הסולו השני של סולנית מולוקו לשעבר מכבד אותנו בנוכחותו. בפרויקט הסולו הראשון שלה, לפני שנתיים, היא שיתפה פעולה עם הרברט. למרות שהוא ויתר בשבילה על סימפולים של צלחות מסבחה, והשחיל שם חתיכת הפקת פופ מרגשת, "Ruby Blue" נחל כישלון בקופות. אז זה אולי לא מסביר את בגדי הליצן, אבל בהחלט מכין את הקרקע לקראת תזמורים זהירים יותר.

"Overpowered" הוא תוצר מובהק של צעד זהיר אחורה מצידה של מי שרגילה לרחף שני צעדים קדימה. משורבב ממנו האטיטיוד הזה שרואה בפופ מגרש משחקים נעים, ולא חדר פלורסנטי במכון וולקני. במובן הזה די פשוט להסביר למה היוריתמיקס מציצים כמעט מכל השירים כאן. זה לא רק הדמיון הווקאלי לאנני לנוקס, העטיפה האובר-תיאטרלית או פזמוני הבלו-אייד סול הגמישים, אלא בעיקר הנכונות הבלתי מתפשרת להתייחס למלאכת עשיית הפופ בכבוד הראוי לה. ולמרות כל הנאמר פה, התקליט הזה סובל מבעיה של משקל סגולי נמוך מדי. לא תת-משקל אנורקטי, אבל עדיין בעיה. תקליט פופ של דיווה בסדר גודל שכזה יכול להנפיק מעט יותר רגעי שיא; מנגד, דווקא על רקע הפקות כל כך סטריליות ומלוטשות, חסר איזה מימד בוצי שמבליח פה ושם ומטנף קצת את הדשא. אבל אתם יודעים איך זה, מי שנכווה ברותחין, וגו'. אחרי מפלה בבית חייבים לשחק בחוץ זהיר, ואני מבקש להמר כעת כי האלבום הבא שלה יהפוך את העולם שלנו למקום טוב הרבה יותר.

רוישין מרפי, "Overpowered" (הליקון)

אחת הטענות שעלו בתגובות היא שאני לא מבין במוזיקה. האמת היא שאני מבין במוזיקה, אבל פחות בעיבוד של ההבנה הזאת לנרטיב קריא ומעניין מספיק, לטעמי. חוץ מזה, הגעתי למסקנה שבמצב העניינים הטכנולוגי שבו אנחנו חיים, אני לא רוצה להיות מבקר מוזיקה, כי אני לא רואה סיבה להלאות את הציבור. הציבור גם כך מוקף ביותר מדי ביקורות. לכן משימתי, אם תסכימו לקבל אותה, היא להיות מתווך מוזיקה. זה משהו שכיף בעיניי להיות, והייתי שמח אם יותר אנשים היו נהיים כאלה. זה תמציתי יותר, אלגנטי וקל בהרבה מלנסות ולגבות כל שטות בהרבה נימוקים. וזה לא שאני לא מעריך מנמקים, פשוט חושב שכל אחד צריך לעשות מה שהוא טוב בו. כמתווך מוזיקה, איני נזקק להרבה מילים שממילא לאף אחד אין סבלנות לקרוא, ולמען האמת, אני גם לא כזה אוהב לייצר. אז נראה לי שננסה לעבוד מעתה והלאה במוד חסכני יותר. כי כמו שאני תופש את מהלך העניינים, תפקידו של המתווך המוזיקלי נחלק לשתי משימות עיקריות: לשמוע הרבה, ולאיית נכון. השאר תלוי בכם.

הקטע הזה עושה ממני קבב דג כבר חודשיים. אז סליחה על האיחור בתיווך, אבל זה באמת אחד הדברים הכי יפים שיצאו השנה.

Blog - O - Blog הוא שם קצת לא נעים לבלוג שמביא כל יום הורדה חדשה של קלאסיקות ואיזוטריות של כושים מהסבנטיז. כיף.