סטריאופוני

המפיק האוסטרי סטריאוטייפ (סטפן מורת'), שמגיע בשישי זה למועדון הברזילי בת"א, הוא עוד טיפוס ותיק ויוצא דופן במחוזות האלקטרוניקה הבאסית שהפכה כה פופולרית בשנים האחרונות. לכנותו מפיק דאבסטפ הינו עוול שמצמצם דיסקוגרפיה עצמאית, עשירה ופורצת דרך. המסלול המוזיקלי שלו, שמתחיל אי שם בסוף שנות ה-90 (לאחר שנטש קריירת דוגמנות), והלך והתפתח במקביל לעיסוקו המתמשך בציור וגרפיקה (עבודותיו מעטרות רבים מתקליטיו), כולל אמנם מספר נקודות השקה עם הז'אנר הנ”ל, אך גם חורג בהרבה מגבולותיו הצרים.

הופעותיו הראשונות על מפת האלקטרוניקה האירופאית של (סוף ניינטיז-תחילת 2000) היו יחד עם חבורת מוזיקאים שפעלו סביב ערבי ה-Dub Club שהתקיימו במועדון ה-Flex בוינה (שבשנת 2000 הונצחו באוסף מעולה בעל אותו שם). הריליסים המוקדמים שהוציא מיקמו אותו כנקודת הקיצון של הלייבלG Stone, שעד אז זוהה עם צלילי הדאונטמפו של בעלי הבית, קרודר ודורפמייסטר. בראשם היה הסינגל Jahman, והאלבום שבא בעקבותיו, My Sound (שניהם מ-2001) - שהציגו תערובת חדשנית של ראגא עם מקצבים אלקטרונים שבורים והפקה עטירת דמיון.

הצעות לרמיקסים מיהרו להגיע, ואלו נחטפו על ידי דיג'ייז יודעי דבר, מג'יילס פיטרסון ועד קרל קרייג דרך אנשי ברייקביט כטאיו ואדם פרילנד, שהעריכו ושיבחו את צלילו הייחודי. ב-2004 החל סטריאוטייפ לשתף פעולה עם כריסטיאן שוונץ מאל-האקה, שת"פ שהניב בתחילה סדרה של אי.פיים בעלי אוריינטציה דאנסהולית בהם אירחו אם.סיז כ-Hawkeye ו-Lady Saw, שהשתלבו בהפקות ג'מייקניות ואירופאיות כאחד. בשנה שעברה הוא היה גם הראשון לחנוך את סדרת Funk Mundial של הלייבל Man Recordings, המפגישה אם.סיז ברזילאים מעדות הביילה-פאנק עם מפיקים אירופאים נחשבים.

ב-2006 יצא גם אלבומו השני של סטריאוטייפ, Keepin Me, בו נתן ביטוי נרחב יותר להשפעות של היפ-הופ וסול שעד אז נעלמו במקצת תחת צלליתם של הפקותיו לרחבות הריקודים, ובכך חשפו טפח נוסף מעושרו המוזיקלי. סטריאוטייפ ידוע כאיש שלא מרבה להתראיין, ועד לאחרונה גם לא הרבה להתרחק מאולפנו הממוקם במרתף יין בליבה של וינה.

דאבי, בסי ופוליריתמי. מה שאני בעיקר מנסה להשיג הוא לגרום לכל צליל להישמע שלי באופן ייחודי, על-ידי כך שכל מצילת היי-הט, תוף סנייר או צליל בס מקבל טיפול מקיף של מעטפת סאונד. אבל נראה לי שהרבה מפיקים עובדים כך כיום, שזה דבר טוב שרק עושה את המוזיקה למעניינת יותר.

בפעם האחרונה שהייתי בלונדון ניגשו אליי כל מיני מפיקי דאבסטפ שאמרו לי שמאוד השפעתי על כל ההתפתחות של הדאבסטפ ומוזיקת בס, מה שמאוד החמיא לי. זה בגלל שכבר באלבום הראשון שלי היו טראקים של 145 בי.פי.אם, שבזמנו הביא לכך שדיג'ייז היו אומרים לי שאלה אמנם אחלה קטעים, אבל שהם לא יכולים לנגן אותם כי אין להם מה להכניס אחריהם במיקס. אני פשוט מנחית קטעים שנעים על כל הטווח שבין 80 ל-150 בי.פי.אם ולא נוגע בפיץ' (הפונקציה בפטיפון שמשנה את המהירות והטונליות של המוזיקה).

נראה לי שהם די נתקעו במקום, אני לא ממש יודע. לא זכיתי לכל-כך הרבה פירגון פה בוינה בגלל שסירבתי להישמע כמו קרודר ודורפמייסטר. היתה לי הערכה לפיטר וריצ'רד (K&D) על מה שהם שיצרו, ודווקא בגלל זה לא היה לי עניין לחקות אותם, אז יצאתי לדרך משלי.

אני בקשר בעיקר עם לונדון וברלין. פה אני מסתובב בעיקר עם ציירים, אנשי קולנוע ואמנים ויזואלים, שזה בעצם הרקע שממנו אני מגיע.

דאב קלאב זה המקום שממנו אני בא. זה היה המועדון הכי טוב אי-פעם, 12 שנה הוא רץ! לא יאמן, זה כמעט אגדי. הייתי מנגן שם, עושה להם את הפליירים, אבל כנראה שגם לסיפורים הטובים ביותר יש סוף. יום שני ה-29.10 היה הערב האחרון. זה עצוב, אבל אני שמח שהייתי חלק מזה.

אל האקה הוא המשפחה שלי, כמו שאומרת הכותרת של האלבום החדש שלו שהפקנו ביחד, Family Business. האולפנים שלנו הם שני חדרים צמודים אצלי בבית. RQM הוא המשורר האהוב עליי של העידן החדש, וג'קוזי מביאים גישה מרעננת לעשיית מוזיקה שאני מאוד מתחבר אליה. במונחים של סצינה, נראה לי שזה רק יילך ויגדל בשנים הקרובות. יש התעניינות רבה בסאונד הזה והמגבלות הגיאוגרפיות כבר לא משנות, מה שרק מוסיף לעניין.

או שאנחנו מתחברים או שלא. אני פשוט נותן לזמרים לופ של המקצב ואז הם כותבים לו את המילים, הכי פשוט שיש. מאוד חשוב לי לעבוד עם זמרים שכותבים את המילים שלהם בעצמם. זה הכל עניין של וויבז ועד כמה העניין הזה של מוזיקה יכול לרומם את הרוח ולגעת בנשמה.

כשדאבסטפ רק התחיל זה היה נראה לי קצת חסר מרץ וסינמטי מדי, אבל חבר'ה כמו בנגה, פינץ', לואפה, סקרים וכו' עושים אותו מעניין ונראה לי שזה רק יילך ויגבר. דאבסטפ בעט לכמה אנשים בראש ופתח דלתות למוזיקה הזו, אבל כמו שאתה יודע, אני עושה מוזיקה בטמפו הזה כבר הרבה זמן, ככה שאני די שמח שמצאו לזה שם, ושכל מוזיקת הבס הזו סופסוף מגיעה למאסות. אבל עדיין, אני לא דאבסטפ, השיט שלי נקרא מוזיקה יחפה! ואני הולך להמשיך ולהראות לעולם שהוויב העתידני הזה לא קשור בכלל לבי.פי.אמים אלא לגישה.

יש את הבאג, שאני חושב שהוא אחד המפיקים הכי מעניינים שפועלים כיום, שכמוני לא נתקע על בי.פי.אם מסוים, ובקרוב יצא לו סינגל בנינג'ה טיון עם רמיקסים שלי, של סקרים ושל קוד 9 שעשה רמיקס רוצח. יש גם את ג'ישלאן פורייה, ווקס'ד, מילאניז, ואל האקה כמובן.

אני אוהב לתקלט, בעיקר עכשיו שהתחלתי לטייל בעולם, כי בוינה אני לא כל כך נהנה מזה יותר, הם עדיין לא ממש התחברו לכל הקטע הזה של נאו-דאב או מוזיקת בס. עם כל בתי הקפה האלה כאן אני לא מבין איך הם עדיין לא התעוררו.

נראה לי שאני בעיקר אנגן חומרים כבדים באוירה דאנסהולית, ואולי גם אכניס קצת מהפרויקט הטכנואי שלי לקראת הסוף, נראה מה יהיה. אני משתמש באבלטון לייב, ככה שאין תקליטים, וכמעט כל מה שאני מנגן עדיין לא יצא באופן רשמי. אלו חומרים חדשים, הרבה מהם שלי, דברים שטרם נשמעו כמותם. הצצה לעתיד!