קותי סמבו

האם ישראל בדרך להיות מעצמת Fאנק? אחרי ההצלחה של תפוחים מגיע אלבום הבכורה של קותימאן. אמיר אגוזי על הביט

אמיר אגוזי

אם יש ז'אנר מוזיקלי שניתן לומר עליו ששינה סדרי עולם בחצי המאה האחרונה זהו ללא ספק ה-Fאנק, שעל תשתיתו הונחו הלבנים שמרכיבות את הפסיפס של המוזיקה המודרנית בכללותה והאלקטרונית-מועדונית בפרט. היום, 40 שנה אחרי שנולד ועם שתי רגליים של ג'יימס בראון בקבר, סצינות של פאנק ממשיכות להתקיים - גם אם על אש קטנה - מערבבות בתוכן חומרים חדישים וממשיכות את מורשתו כמזון מוזיקלי בסיסי - חוט שמקשר בין הפלייליסטים הפופוליסטים בחתונה של בת-הדודה למסיבות אנדרגראונד למבינים.

גם בישראל יש לפאנק השפעה מסוימת - משנות ה-70 ועד ימינו - אולם נדמה שהוא מעולם לא חלחל עמוק מדי לתודעה הרחבה, בוודאי כשמדובר על השמעות ברדיו מסחרי וארצי. חרף פעילותם רבת השנים של הרכבים כמו פאנקנשטיין וריבויין של להקות פאנקיות למדי בשנים האחרונות - מהרוק הפאנקי של איזבו ומרסדס בנד ועד הפיוז'ן הפאנקי-היפ-הופי של הדג נחש ואפילו פורטרט בזמנם - נראה שישראל מעולם לא ממש הצליחה לייצר משהו בסגנון שיהיה בעל אפקט מעבר לגבולותיה הצרים. עד לשנה האחרונה.

את להקת התפוחים כבר מכירים רבים, הרבה בזכות צמיחתם מלמטה, דרך ההופעות האנרגטיות שמושכות קהל נלהב. רק תשאלו את אלף האנשים שפקדו את הקומפורט 13 בשישי שעבר וכמה המאות שנותרו בחוץ. לתפוחים יש כבר שני אלבומים שיצאו בהוצאה עצמית - השני מהם אף הודפס על ויניל - שהצליחו לעורר עניין גם בחו"ל, ושבעקבותיהם יצאו התפוחים לסיבוב הופעות מוצלח שכלל מעל עשר ערים ברחבי אנגליה. כאשר הדי ג'יי אדריאן גיבסון, הפטרון האנגלי של התפוחים, שמע אותם מבצעים בהופעה גרסת כיסוי ל"קילינג אין דה ניים" של רייג' אגיינסט דה מאשין הוא לא יכל להתאפק והכריח את הלהקה להיכנס לאולפן ולהקליט גרסה שיצאה על תקליטון 7”. התקליטון, שנחטף במהירות-טיל נדירה למדי בשוק התקליטים העכשווי והכה גלים בסצינות פאנק מארה”ב ואירופה ועד יפן וניו-זילנד. אפילו הדי ג'יי והמפיק חובב הקאברים מארק רונסון התקנא בכך שלא חשב על זה קודם. בשבוע הבא יטוסו התפוחים לסיבוב שני באירופה שרק מסתמן כתחילתה של פריצה עולמית מבטיחה (טפו טפו טפו). כבוד, מתברר, הוא ערך שלא שמור לגנגסטרים בלבד.

עוד בוואלה! NEWS

הזמן המושלם להתכונן לקיץ הבא: הג'ל שמעלים את סימני המתיחה

לכתבה המלאה

אכלת פלפל? שתה רד-בול

התפוחים אינם קוריוז מקומי יוצא דופן. לאופיר קותיאל, המוכר בסצינה המקומית כקותי ו/או קותימאן, יצא ממש השבוע אלבום בכורה בלייבל פאנק גרמני בשם Melting Pot, שבשנים האחרונות מתפקד כאחד העקביים והחשובים בז'אנר. האלבום, שנקרא בפשטות "קותימאן", זוכה להתעניינות ואהדה ברחבי העולם, ובצדק – מדובר במכלול עמוק וקוהרנטי, שבולט מאוד לצד כל מה שיוצא בתחום בשנים האחרונות. יש לו טאץ' ייחודי שעובר לאורכו, ומערבב השפעות של פסיכדליה, רוק ואפרו-ביט לתוך פאנק מסורתי, ובין 13 רצועותיו תמצאו פצצות פאנק מרקידות לצד קטעים מהורהרים שהופכים אותו ליצירה מגוונת, שגם אנשים שלא מתעניינים בפאנק באופן ספציפי יפיקו ממנו הנאה רבה.

אקדים ואציין את שיש לי קשר אישי לקותי ואלבומו, הן כגילוי נאות והן כדי להסביר עד כמה הסיפור הזה מרגש עבורי. לפני כשנתיים העביר לי קותי דיסק ובו החומרים שמרכיבים את אלבומו, ואלה לא הפסיקו להתנגן אצלי בבית ובכל מקום שבו תקלטתי. מעט אחר-כך התחלתי לעבוד יחד עם אופיר קינדלר על אוסף של מוזיקה ישראלית עכשווית בשם "Undercurrents" (פרויקט מקומי שתוקצב על-ידי רד בול), שבא לעולם בדיוק בגלל מוזיקה מקומית שהלהיבה אותי, כזו של קותי ושאת שכמותה הוא בעצם בא לקדם. הדיסק, שחולק בקרב שדרני רדיו, עיתונאים ואנשי מוזיקה בארץ ובעולם, בא להציג את המגוון המוזיקלי שנעשה בישראל בשנים האחרונות וזכה עד אז למעט מדי הכרה אצל אנשי המקצוע המקומיים, שנטו להלל סיפורים דומים מרחבי העולם, אך הפגינו בורות ואדישות כלפי המתרחש כאן. האוסף, שכלל קטעים של כלבתא, יואב ברנשטיין, גיא גרבר, פולאר פייר (עם הזמרת אונילי), בבהגנושקה, רדיוטריפ (שהם חלק מהתפוחים) ועוד, נפתח עם קטע של קותימאן, “No Groove Where I Come From”, ששימש מעין הצהרת פתיחה.

קצת אחר-כך, “No Groove Where I Come From” יצא לראשונה בהפצה מסחרית על גבי ויניל 7” בהדפסה מצומצמת בלייבל קנדי בשם Afrokats, שפונה באופן בלעדי לתקליטני פאנק ואפרו-ביט; עמוד המיי ספייס של קותי החל להישטף בפניות מרחבי העולם, והוא חתם על חוזה ב-Melting Pot, שלא היססו והוציאו את השיר שוב, פעמיים! – בסמפלר של הלייבל, וכסינגל עצמאי שכלל רמיקס של רונן סאבו (מחבורת סוליקו, וגם שותפו העיקרי של קותי לפרויקטים רבים). השיר הושמע מספר פעמים אצל שדר הרדיו המשפיע ג'יילס פיטרסון וזכה לתשבוחות מפיו ובמגזיני מוזיקה בינלאומיים כ”Straight No Chaser” ו”The Fader”. אחריו יצא סינגל שני, “Music is Ruling My World” (עם אם.סי קרולינה, שכבר יצא לפני שנתיים בלייבל האנגלי Tru Thoughts כ"Over My Head”, שיתוף פעול פולאר פייר, קרולינה והמפיק האנגלי זד ביאס), עם רמיקסים של סאבו וקותי ושל יוצר אחר מהלייבל, די ג'יי Day האמריקאי, שנתן לו אינטרפרטציה קלילה ורחבתית.

צבוטי וקותי הלכו לים

האלבום של קותימאן כולל שיתופי פעולה עם מבחר נאה ומייצג של סצינת המוזיקאים שמפריחה את השממה המקומית - הזמרת קרולינה (פאנסט, הבנות נחמה) והזמרים אלרן דקל ושחם אוחנה (תחת כינויו Chaka Moon), הנשפנים ספי ציזלינג, יאיר סלוצקי ושלומי אלון (כולם מפאנקנשטיין והרכבים נוספים), דודוש קלמס (הדג נחש), עידן קופפרברג, דותן סגל (קולומה), וסאבו שעזר במיקס הסופי. בכלל, לסאבו תפקיד מפתח בסיפורו של קותי, שכן לפני כשש שנים הוא זה שלקח תחת חסותו את קותי - אז בקושי בן עשרים - שבאותה עת למד בביה"ס רימון – כאילו שמה שחסר לנו זה עוד אריק ברמן - וחשב שמוזיקה רצינית משמעה ג'אז בלבד, והפגיש אותו עם המוזיקה של ג'יימס בראון ופלה קוטי. מאוחר יותר נסעו השניים לג'מייקה, הקליטו זמרים מקומיים והתלמדו באולפן של בני משפחת מארלי (אגב, פרויקט מלא מהתקופה שבילו שם עוד עתיד לצאת כאלבום שלם).

סאבו וקותי, שבין השאר גם מתפקדים כחלק מהרכב הלייב אניקוקו (עם עוד כמה מהחברה שהוזכרו קודם), הסאונדסיסטם של חיים לרוז והרכב הלייב של ביקיני, הפכו בשנתיים האחרונות לסוג של מעצמת הפקה מקומית, שמלבד פעילויותיהם היותר "אנינות”, הצליחו גם להרים את הרף בכל הקשור לפופ מקומי, עם הפקותיהם מעוררות החיוך ל“אל תשחק איתי" של נועה פארן, אקסום, “מסיבה" של מעיין ו"הקיץ בא" הביילה פאנקי של רונית ראסטה (שתחנות הרדיו המקומיות מסרבות להשמיע). להבדיל מההפקות השובבות עם סאבו, שמקפידות לתקשר עם הרדיו והאוזניים הישראליות ומתווכות בינם לסגנונות ששולטים בפופ השחור העולמי, אלבומו של קותי הוא יצירה מסורתית יותר, במובן שאינה מחויבת לאפנות השעה, להבדיל מפופ שמתכלה במהירות.

למעשה, האלבום נוצר ממוטיבציה כמעט הפוכה, בה המחשבות על קהל היעד הומרו בתהליך של התכנסות וצלילה מוזיקלית שבאו לתעל את העומס הרגשי והלם התרבות שחווה עם החזרה מג'מייקה לתל-אביב. תהליך זה אפשר לקותי לצלול לתוך עולם מוזיקלי שהבנתו בו היא יותר אינטואיטיבית ממלומדת, השונה באופן מהותי מאלו של מבקרים ומביני עניין שממהרים להשוותו ליוצרים שעל חלקם לא שמע מעולם (כפי שקרה כאשר ציינתי באוזניו את הזיקה בין חלק מהמלודיות שלו לפסקולים איטלקיים נוסח אניו מוריקונה). קותי, שבעצמו מנגן על מבחר כלים – תופים, קלידים, בס וגיטרה – יצר אלבום ששומר על איזון מעניין שנוצר בין חומרי הגלם של הסשנים הקולוקטיבים (שהקליט עם הנגנים שהוזכרו מעלה) לבין תהליך ההרכבה המבודד שממתן את עוצמת הנגנים האינדיבידואלים, ויוצר חוויה מאוד אישית - בין זרות למוכרות ובין מלנכוליה למתיקות. הצעות להופיע לייב במקומות שונים בעולם כבר זורמות לכיוונו. כשזה יקרה, ועדיף מאוחר מאשר אף פעם, נשמח לראותו מופיע לצדם של התפוחים במיטב פסטיבלי הקיץ האירופאים, שם כבר ממתינים לכך בכליון עיניים.

קותימאן, "Kutiman" (הליקון/ Melting Pot)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully