ברוס מק'גיל נולד בסן אנטוניו טקסס בשנת 1950. לימים החל ללמוד תאטרון בבית הספר והתפקיד הקולנועי השני שלו ("בית החיות") ממשיך להיות האהוב עליו עד היום, כנראה בצדק.
בין עבודותיו הטלויזיוניות והקולנועיות ניתן למצוא מלוא החופן מדע-בדיוני ("בבילון 5", "מסע בין כוכבים וויאג'ר", "טיימקופ") ובהתאם לחזותו הספק מבודחת-ספק סופר רצינית, הצליח מק'גיל לעגן לעצמו תדמית של מי שמשחק תפקידים של אדם בעל אחריות רבה ובטחון מלא ביכולות שלו. דוגמה טובה לכך היא הפרק האחרון (והמרגש) של "זינוק לאתמול" - מק'גיל משחק את דמותו של הברמן, שעד סוף הפרק לא ברור אם הוא אלוהים, הזמן-חלל בעצמו, או פשוט ברמן שיודע המון על מסע בזמן וגורל.
קשה מאוד שלא לחבב את מק'גיל ולכן לא פעם נוכל למצוא אותו בתור "המניאק שאי אפשר שלא לאהוב", בין אם זה נאמר ב"בכוננות מיידית" שם מק'גיל מגלם את שותפו של ברוס וויליס שגם מזיין מהצד את אשתו (ומשלם על זה), או ב"בלונדינית אמיתית 2" שם הוא משחק פוליטיקאי ימני-קיצוני הנאלץ לקבל את העובדה שהכלב שלו הומו ונרתם למאבקה של אל (ריס ווית'רספון) נגד ניסויים בחיות מחמד.
מאוד בדומה לטים רובינס, הזיקנה עשתה משהו נורא טוב לפרצוף של מקגיל; הוא מקרין רוגע מסויים והרגשה שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות (דבר העוזר לו להשיג מדי פעם את תפקיד הבוגד), תפקידי "חוק" אינם זרים לו (שופט, עו"ד, שוטר), הוא ימאי חובב והוא נראה כמו שילוב בלתי אפשרי של מייקל איירונסייד, שימי ריגר ופרופ' רפי קרסו.
משחק המושבעים השופט
"משחק המושבעים" היא דרמת בית משפט מלחיצה עם מספר לא קטן של טוויסטים בסוף. מעניין שמשלב די מוקדם כל הדמויות המרכזיות, בין אם זה עד התביעה (דסטין הופמן), האדם שנשכר על ידי חברת הנשק בכדי להשפיע על המושבעים (ג'ין הקמן), או אפילו המושבע (ג'ון קיוזאק) שלכאורה מנסה להתחמק מחובתו האזרחית, יודעים שכולם מרמים את כולם ואלו הם חוקי המשחק.
מהבחינה הזו, השופט הארקין (מק'גיל) הוא הצדיק היחיד בסדום. הוא מודע לעסקי הריגול והשוחד שמתעקשים למצוא את דרכם לתוככי המשפט החשוב שהוא מנהל (קשה מאוד לתבוע חברת נשק בלי להתלכלך), אך הוא נחוש בדעתו להפריד את עצמו מן השחיתות ולנהל את המשפט הזה את מיצוי הדין. הדיסטנס שלו עם הצופה נשבר די בהתחלה, כאשר הוא מזמין את המושבעים הרעבים לארוחת צהריים.
המקור העו"ד
מאחר ומדובר באותם אנשים שתבענו בסרט הקודם (אלכוהול, טבק ונשק מיוצגים כולם באותה לשכה באמריקה), גם את חברות הטבק קשה מאוד לתבוע בהצלחה גדולה ובלי שיהרסו לך את החיים. ג'פרי וויגנד (אולי התפקיד הכי טוב של ראסל קרואו), כימאי שפוטר מחברת הטבק בה עבד עומד להידפק עד עמקי נשמתו כאשר הוא מסכים להתראיין בתכנית "60 דקות" אודות הנזק שבעישון. לואל ברגמן (אל פאצ'ינו), הוא המפיק שלא מבין שסקופ חייו, הולך להרוס למרואיינו את החיים וכחלק מנסיונותיו להושיע את וויגנד מידי חברת הטבק, הוא קורא לעו"ד רון מוטלי (ברוס מק'גיל), אידיאליסט דרומי שלא מתעניין כל כך ברייטיניג של הכתבה, כמו בעובדה שחייבים לשדר אותה. תפקיד משנה אמנם, אך ללא ספק קלאסיקת ברוס מק'גיל במיטבה.
בן דודי ויני השוטר
שוב, מאוד בדומה לשופט ב"משחק המושבעים", שריף דין פארלי (מק'גיל), מצטייר כאדם שומר חוק וגם כאשר הוא מעיד כנגד גיבורינו ביל וסטן, אנחנו לא יכולים לכעוס עליו. נראה ששאלתו המופתעת של בילי גמביני "אני יריתי בזבן?", נרשמה בפרוטוקול בלי סימן השאלה לא מתוך רוע לב, אלא באמת מתוך אי הבנה. ואכן כאשר מתעורר ספק קטן ככל שיהיה (ג'ו פשי הוא הסניגור אחרי הכל) סביב מעורבותם של ביל וסטן בפרשיית הרצח, שריף פארלי לא מתעצל ובסופו של דבר עוזר להוכיח את חפותם. תפקיד נחמד, אבל את האוסקר לקחה מריסה טומיי.
בית החיות המופרע השני
אחוות דלתא, כפי שהיא מתגלה לגיבורינו קנט דורפמן (סטיבן פרסט) ולארי קרוגר (טום הולסי) מורכבת מהדמויות הבאות: אוטר סטראטון (טים מת'סון) הוא הקזנובה, בון שונסטין (פיטר ריגרט) הוא החבר הטוב עם הבעיות בזוגיות, רוברט הובר הוא ה"מנהיג האחראי" ובלוטו (ג'ון בלושי) הוא מלך מלכי הדפוקים. ועדיין נראה שדניאל דיי סימפסון או בכינויו D-Day, (מק'גיל) הוא ההרפתקן המסתורי האמיתי שבחבורה, אולי בגלל היותו דמות משנית עוד יותר מבלוטו, אולי בגלל שהוא לא מקבל ציון (כיוון שלא גמר אף קורס), בעוד שבלוטו מקבל את הציון המפואר 0.0, אולי בגלל שבסוף הסרט לא ידוע מה עלה בגורלו (בעוד שבלוטו נעשה סנטור) ואולי בגלל הכניסה המפוארת עם האופנוע במעלה המדרגות והביצוע המפתיע של אוברטורת ויליאם טל של רוסיני על הגרון.