זה עניין אחד למצוא תקליט טוב ועניין אחר לגמרי למצוא תקליט טוב עם סיפור. בעוד שבמקרה הראשון תגובתך תנוע ברווח שבין ה"שמעתי... נחמד" ל"כן זה העיף לי ת'מוח", כשמוצאים תקליט שמאחוריו סיפור, ההתרגשות היא אחרת לגמרי. אדרבא אם הוא שכב באיזה בוידעם 40 שנה, ורק חיכה לרגע הזה, שחווים כשמאזינים לו.
אפשר לדמיין די ג'יי פוד, איש נינג'ה טיונז ודיגר כבד ומוערך (דיגר כמו חופר רק בערימות של תקליטים) חווה לא מעט רגעים כאלה וגם הוא לא הצליח שלא להתרגש כשגילה כי מאחורי הפקה עלומה שמצא בפסקול סרט גולשים נשכח מהסיקסטיז, מתחבא אלבום שלם יפהפה שיצא, כנראה, בזמן הלא נכון.
37 שנה אחורה, דאג, דריל ודניס דראגון הם שלושה אחים ממליבו שעושים בערך את מה שעשו כולם: גלישה, סמים, בנות ורוקנרול. עם פסקול תקופתי של הביטלס, לד זפלין, והנדריקס, אמביציה, אנרגיות וים של כישורים מוזיקליים, הם נעזרים בחבר טכנאי (סאן-ווסט רקורדס, הוליווד) ומתחילים להקליט את מה שיכנו בהמשך "Blue Forces Intelligence". אסופה של 11 קטעי רוק-סול-פסיכדלי , חללי אבל גם Fאנקי, מורכב אבל בשום אופן לא "מתקדם".
התוצאה מהפנטת ומתוחכמת. מתוחכמת מידי, ודאי לנציגי חברות התקליטים בחוף המערבי שלא מצאו אף "להיט" פוטנציאלי ודחקו אותה אל השכחה. זמן מה מנסים הדרקונים למצוא בית לאלבום ששמו קוצר ל-BFI, ולבסוף מניחים לחלום וחוזרים איש לעיסוקיו.
סיפור עם ריח של ים
ההיסטוריה לא עדינה עם סיפורים כמו זה של האחים דראגון, אבל לפעמים היא יכולה להפתיע ולפנק במקומות לא צפויים. קיים סיכוי שאילולא היה זה די ג'יי פוד, שמצא את פסקול הגלישה ההוא, יושב טוב טוב בעילית תעשיית האספנים ומקושר לכל העולם ואשתו, לא היינו שורפים לכם 3 דקות מהשבת. אין מה לומר, מזל שכן. פוד גם חיפש ואיתר את דניס דראגון שהיה יותר ממבסוט לאשר לו שימוש בשיר "Food For My Soul" עבור פרויקט "סוליד סטיל" חדש בעריכתו (עם DK, נינג'איסטת אחר שגם ביקר בארץ לפני שנה וחצי). על הדרך גם תהה אם יהיה מעוניין בעוד מאותו דבר.
פוד מתקשה להאמין, אבל דניס מארגן את ההקלטות המקוריות, דוגם אותם למחשב, שולח לפוד מפ3 והוא מעביר אותן לנינג'ה טיונז שלא מאמינים בעצמם, ופתאום, 40 שנה אחרי "BFI" של הדרקונים יוצא בלייבל נחשב ומכובד. אפילו העטיפה שעיצב פוד - ברוח התקופה - לא פחות ממהממת.
זה לא קורה הרבה, תקליט טוב עם סיפור. במקרה של "BFI" והדראגונז זה אפילו תקליט טוב מאד, אווירתי ומיוחד ועם ריח של ים. וסיפור. אחד ששווה לשמוע.
דראגונז, "BFI" (נינג'ה טיונז)