סיגריה זונה

1. אין בקשה לפסול את החוק, אלא להכניס בו תיקונים שיאפשרו למעשנים, המיעוט כביכול, להתגונן מפני אותו רוב, כפי שדמוקרטיה צריכה להיות. אין הכוונה היא לאפשר עישון בכל מקום שהוא, אבל יש צורך לאפשר למעשנים לעשן במקומות שיוקצו לכך. בר יכול לציין בשילוט בכניסה שהוא "מקום למעשנים", ושהנכנס אליו מודע לכך ולתנאיו של המקום. מול ברים כאלה, יופעלו ברים שאינם למעשנים.

2. הניסיון ליישר קו עם מדינות המערב על ידי חוקי אנטי מעשנים הוא לעג לרש למסורת החוקית והחוקתית של מדינות מערביות, שאנחנו לא עומדים באף קריטריון אחר שלהן, החל מדקות דומיה, שיטת גביית מסים ועד שעון הקיץ שמונהג שם ברוב ימות השנה.

3. בעקבות החוק נוצר מצב אבסורדי, בו יש אקט חוקי – עישון - שמודר ממקומות בילוי – מצב שאינו הגיוני בעליל. אם הסיגריות הן חוקיות, לא ייתכן כי יוצאו מחוץ לחוק באופן כזה.

4. מדובר בחוק בלתי דמוקרטי, שמהווה העדפה מוחלטת של ציבור אחד על משנהו בצורה לא דמוקרטית, שלא מאפשרת לבעלי עסקים קטנים להתגונן. בעוד שבמאקרו המעשנים הם מיעוט, במיקרו של הבארים זה לא המצב, אלא להפך.

5. אם המדינה מנסה לומר לאזרחיה המעשנים להפסיק לעשן, מוטב שתתחיל להתייחס לסיגריות כאל כל התמכרות מסוכנת אחרת, ותקצה משאבים ומימון להיאבק בה, כמו תכניות גמילה מסמים ומהימורים, שמקבלות סבסוד. עד אז אין לה לגיטימציה להכריז עליהן כאסורות במקומות ציבוריים.

6. אין כאן וויכוח בנושא "חוק איחוד משפחות - חוקי או לא חוקי", אלא בסך הכל ניסיון לא להוציא מחוץ לחוק ציבור שומר חוק ומשלם מסים, שמחפש דרך ליהנות.

7. בנוסף לתיקונים המתבקשים לחוק הנ"ל, חובה לשים לב לאופן שבו המחוקק נוהג להוציא מפרופורציות נושאים קלים לאכיפה ובעלי פופולריות תקשורתית: הקנסות הכרוכים בעישון, אי תליית מודעות האוסרות עישון ואף הנחת מאפרות על השולחן, מגיעים לגבהים אשר אינם עומדים בקנה מידה סביר עם ערך המידתיות ועשיית הדין במשפט הציבורי:כיצד ייתכן שקנס בגין אי עצירה בתמרור עצור יהיה נמוך באופן משמעותי ביותר מקנס בגין עישון סיגריה, שיכול להגיע ל-12,900 ¤ לאדם פרטי שמעשן, ול- 67,300 ¤ לעסק. הסכומים האלה מסמלים את היותו של החוק פתחון פה לכפיה של ציבור אחד על משנהו, בלי מתן אפשרות תגובה של הציבור הכפוי. במדינות אחרות היו קוראים לזה פאשיזם.