פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בננה, ביץ'

      האם אפשר להתייחס לאלבום החדש של בריטני מבלי להידרש להתחרפנות שלה? אחי רז - עם קרחת ובלי תחתונים - מנסה

      ברצוני להתעסק קצת בחדש של בריטני, מבלי להתחפר בעניינים האישיים שלה. לא מפאת נימוס או גבהות מצח, אלא מפני שימי הטירוף שלה לא היו מספיק מעניינים (בהשוואה לוואקו-ג'אקו, נניח, או להשפרצות האחרונות מכיוונו של פרינס), ובכל מקרה השפעתם על התקליט הזה בטלה בשישים עבור אוזן בלתי מזוינת. אחרי שאמרנו את זה, נשאר לנו ביד אלבום שלכל הפחות אפשר לכנותו מעניין. מה שבולט בו כבר מהרגע הראשון זה ההתכתבות האווירתית עם האחרון של מדונה. "בלאקאאוט" מרבה לצטט את "וידויים מרחבת הריקודים" ולומר את האמת, יוצא די טוב מהמשוואה הזאת - בעיקר בזכות החצי השני המצוין של האלבום, שמפצה על פתיחה די מבאסת.

      הדבר הכי מדהים מבחינתי הוא ששני הלהיטים הכי ברורים בתקליט הזה, "Toy Soldier" ו-"Hot as Ice" (שאולי נשמע קצת יותר מדי כמו גוון סטפאני), לא מילאו את משבצת הסינגל הראשון. במובן הזה הבחירה ב"Gimme More" הטיפה נלעג למשרה הזאת, עושה עוול מסוים לתקליט, שאמנם לא ממשיך את המסלול ההרפתקני של בריטני, אבל לבטח לא משדר קפיאה על השמרים (די מצחיק לשמוע בהקשר הזה את הבאסים הדאבסטפיים המתגלגלים בפתיחה של "פריקשואו").

      מה שחסר בשביל להפוך את "בלאקאאוט" לתקליט מוצלח באמת הוא שתי בלדות, אחת מעולה, אחת גרועה, שיאזנו קצת את הפעילות הסינתטית. אז אולי בעצם אין ברירה אלא להכניס את הדברים לקונטקסט: בריטני רזה, שפויה ובטוחה בעצמה לא היתה מוותרת על הפוגה אינטרוספקטיווית. בשביל המשוגעת שהיא כרגע, זה כנראה טיפה יותר מדי, וחבל שכך.

      בריטני ספירס, "Blackout" (אן.אמ.סי)

      בקר נמוך

      חשבתי שכדאי להתייחס בקצרה לסגירה של אוינק. אוינק, למי שלא בעניינים, היה אתר טורנטים סגור ופסיכי למדי. עשרות אלפי אנאלים שיתפו שם אלבומים בקידודים ומהירויות שמעמידים לרובנו את הזין. עד שיום אחד האינטרפול (בחיי) שם קץ להפקרות הזאת. אוינק נסגר, והמייסד שלו, גיק אנגלי חמוד ביותר, נעצר. וזהו.

      מה שהסיפור הזה בא ללמד אותנו, לטעמי, הוא שיכול מאוד להיות שלכל החגיגה הזאת שאנחנו חיים כבר איזה עשר שנים יש תאריך תפוגה מתקרב. מתישהו בעתיד, כשהאינטרנט יהפוך באמת למיינסטרים, ואיזה ריאקציונר מאמריקה יחליט שהגיע הזמן לנקות אותו מכל הכיף, כבר לא יהיה כל כך פשוט לגנוב כאן מוזיקה. אני זוכר שפעם ירון טן-ברינק היה כותב שדבר כזה בחיים לא יקרה, אבל וואלה, זה לא שהוא נתן לאף אחד גארנטי או משהו.

      מה שאני אומר בעצם זה שמי שעוד לא עשה את זה צריך לעבור פאזה: לא עוד מחיקה אגבית על בסיס מקום פנוי, מתוך ביטחון שאת הכל ניתן לשחזר בשעתיים של סולסיק. מהיום, כדאי להתייחס אל הכל כאל משהו בר חלוף. אמנם יש בגישה הזו קצת רוח אולד-סקול אנלוגית ועייפה, אבל נראה לי שהיא תוכיח את עצמה מתישהו.

      Barbara & Ernie - Prelude To

      ליידי מון (עידית פרנקל) כתבה כאן בשבוע שעבר על הדראגונז. אז באיחור של חצי שנה, או 36 - תלוי איך מסתכלים על זה - אני חייב להמליץ בחום גבוה על התקליט הזה של ברברה מאסי וארני קאלאבריה, שמגיע פחות או יותר מאותו אזור. התקליט הזה מורכב ממצבור לא ייאמן של שירי פולק פסיכדלי שינשירו לכם את הביצים. שימו לב בעיקר ל-"My love and I" , שגם יעשה מהן מקושקשת באותה הזדמנות.

      40 Thievs - Redux004

      נדמה לי שזה אחד התקליטים המהנים של התקופה. התכולה שלו היא דיסקו חדיש, מודולרי, עמוק וחותר למגע. הם מסן פרנסיסקו.

      Marnie Stern - In advance of the broken arm

      באווירת עוד איחור של חצי שנה, קבלו את התקליט הנשי הזה, שהייתי חוזה לו גדולות לולא הייתי מגיע מהעתיד ומבין שהאימפקט שלו די מתון, בלשון המעטה. אנשים שמצויים על הצומת של דרים תיאטר, ג'ון זורן והנרי קאו יאהבו את התקליט השמח הזה.