וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

האמן 17: נועה יפה

מיכל וילצקי

14.11.2007 / 15:07

אירוטיקה לשם האירוטיקה משעממת אותה, היא מצטטת את צ'אקה קאהן ואת איבר המין הגברי היא רואה כאלמנט פיסולי

"פודינג", תערוכת היחיד הראשונה של נועה יפה (29), נפתחת ב-15.11 בגלריה החדשה לצילום עכשווי, d&a.

פודינג

גם קינוח, וגם "קינוח". לבן וסמיך, חם ומתוק, ילדותי ויצרי, דביק ונוזלי. שיא.

נשיות

הנושא לא מעסיק אותי כנושא עקרוני, אלא מתוקף היותי מה שאני. אין לי דגלים להניף, שכחתי אותם בבית. כל זווית נשית שקיימת בצילום שלי מגיעה מנקודת מוצא של כוח. גדלתי כמו ילדון, ואת הפצעים על הברכיים שלי קיבלתי מכדורגל בשכונה, לא מרכיבה על סוסי פוני. בקיצור, כמו ששרה צ'אקה קאהן, "I`m every woman, its all in me".

אמנים שאת אוהבת

פול מקארתי – בגלל גסות הרוח האנינה שלו; גילברט וג'ורג' – בגלל המוזרות האייטיזית והצבעוניות הבוטה; גרגורי קרודסון (Gregory Crewdson) – בגלל הפרבריות החוצנית המעוותת; תומס דימאנד (Thomas Demand) – בגלל האשליה שבפיסול המצולם; סימיין ג'והאן (Simen Johan) – בגלל החידתיות; איה טקאנו (Aya Ttakano) ויושיטומו נארה – בגלל זרם ה-Superflat היפני; מתיו בארני – בגלל הנשגבות הדתית; מייק קלי – בגלל הילדותיות הגרוטסקית.

הצעה שאסור לפספס

התקדמו לדור הבא של ברי המים של תמי4: קטנים יותר, חכמים יותר

לכתבה המלאה

אירוטיקה

פרינס. אין דבר יותר אירוטי ממנו. במיוחד השיר "I Would Die 4 U", שיכול להרטיב אוקיינוסים שלמים. אירוטיקה לשם האירוטיקה היא דבר משעמם, ואני משאירה אותה לחשפניות בפוסי-קט. אני יותר מתעניינת בסמליות שלה, ובגילויים הבלתי סטנדרטים שלה. אני אוהבת לשחק איתה ולעוות אותה, להשתעשע איתה ולשעשע באמצעותה, להפוך אותה לפלסטלינה.

אמנות גרועה

אמנות לא מקורית או כזו שדווקא מושפעת מאלמנטים מעולים, אבל לא מצליחה להפנים ולהחצין שום דבר משמעותי או מהותי. עבודת אמנות גרועה היא עבודה שאתה מביט בה ושנייה אחרי כן, החיים שלך חוזרים למסלולם. כאילו שאף פעם לא נפגשתם.

אמנות טובה

מהרגע שחווית אותה – היא תקועה לך בראש ומאיימת להתפרץ מתי שיבוא לה. כמו התקף סכיזופרניה. לעולם לא תוכל להיפטר ממנה בכזו קלות. אתה לא צריך הסברים או נימוקים כבדי משקל כדי להבין שהיא כזאת. אתה פשוט יודע.

תיק עתונות:

"זין יפה כמו שפנים הם יפות", אומרת נועה יפה ביחס לטענה שיש מידה של פרובוקציה בצילומים שלה. את העיסוק בזין, היא רואה כלא פחות אירוטי מעיסוק של אמנים אחרים בנושאים שנראים פורמליסטיים או אינטלקטואליים לכאורה: "באמנים יש משהו פרוורטי. אמן נכנס לקו, או מתעסק בצבע, יש בזה מימד אירוטי.
האובססיביות, שהיא חלק מהכוח המניע של לא מעט אמנים, היא פרוורטית במידה מסוימת. סוג המבט הזה הוא מה שגורם לנו להיות מודעים למה שקורה סביבנו, לקרוא את העולם באופן שהוא לגמרי ויזואלי".

כפי שהיא רואה אירוטיקה בקו או בכתם, את איבר המין הגברי היא בוחרת לראות גם כאלמנט פיסולי: "זה לא חייב להיות פרובוקטיבי, אפשר להוציא את זה מהקונטקסט של איבר המין הגברי, האלים, למקום שהוא מעין פסל - יפה, טעים, צבעוני".

למרות שהעיסוק בזין כ"פסל" הוא עיסוק צורני וחומרי, אי אפשר שלא לראות בגישה של יפה אג'נדה נשית ביחס לסקס: "אני לא יוצאת בהצהרות פמיניסטיות", אומרת יפה "אבל ברגע שאשה הופכת את הזין למשהו חיובי - צעצוע, משחק, משהו מענג שעושה לה טוב - היא בעמדה של כוח. לא חייבים לבוא כנגד משהו, במקום להלחם תהיי בטוחה בעצמך. באופן שבו אני אוהבת את זה ומעצימה את זה, אני הופכת את זה ל'קטן' ".

הבחירה לעסוק במיניות התחילה אצלה כמעט במקרה. במהלך נסיעה לחו"ל נתקלה על חוף הים בילדות והתחילה לשחק איתם, ובמהלך המשחק צלמה אותן: "הפכתי להיות ילדה כמוהן, והן הפכו להיות נשים כמוני". היא חזרה לארץ והציגה את התמונות במדרשה, שם למדה באותו זמן, והעבודה עוררה מחלוקת:
"אנשים בסופו של דבר קוראים את מה שהם רוצים לקרוא. אני לא דוקומנטריסטית, אלא מצלמת דמויות. אנשים מכירים ומושפעים מצילומי פרסומת שמציפים אותם. פרסומות לאוכל בהן הנשים חצי ערומות. הילדות שצילמתי ראו את עצמן בתמונות והרגישו הכי יפות".

המהלך שבצעה יפה עם הילדות שצלמה כמעט הפוך למהלך שבצעה עם הזין: איבר המין הגברי, המיני במובהק, הופך לשעשוע מתקתק וילדותי, והילדות המשחקות בתמימות נקראות כנשים בוגרות, מתענגות ובטוחות בעצמן. יפה משתמשת באסטרטגיה שלה כדי לחשוף דבר והיפוכו - העונג המיני הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, אבל למרות הכל, כפי שאמר פרויד, "לפעמים סיגר הוא רק סיגר". המבט על הילדות לפי יפה, חוזר אלינו, ומגלה לנו את דרך הפעולה הבלתי –נשלטת של התודעה שלנו.

"אני אוהבת את החידתיות, דברים שלא ברורים מאליו", אומרת יפה, "אתה רואה משהו - ולא מזהה בדיוק מה זה. אתה רואה קודם גלידה ורק אחר-כך מזהה שזה זין. סבתא שלי למשל ראתה את התמונות של הזין, ושאלה אם זה פירות".

יפה לא משתמשת בצילום כדי לתעד את המציאות, אלא כדי לשחק איתה: "אני לוקחת את הצילום, ובונה עולם חדש לגמרי. הרבה פחות מציאותי". העיסוק במיניות נראה כמעט מתבקש, מטבעו של המדיום הצילומי, אבל לאו דווקא כדוקומנט: "צילום הוא מדיום מציצני שרוצה לחבר אותך למקום מאוד אינטימי. צלמים מחפשים את המקומות האלה. דווקא בגלל שהוא מדיום כל כך נגיש, מכיון שלכולם יש מצלמה, אפילו בפלאפון, הצלמים מחפשים להתעסק במשהו יותר עמוק, להכנס פנימה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully