רוס גדול

מה שמדהים אותי באיסלנד זה לא המוזיקאים המבריקים עד כדי טירוף שתמיד מגיעים משם. יש לי כבוד עצום ליוצרים האיסלנדים, אך יוצרים מוכשרים אפשר למצוא בכל מקום – אפילו פה בארץ יש כמה צדיקים – רק שבאיסלנד המצב שונה. ברצינות, מישהו מכם פעם ראה מצעד פזמונים איסלנדי? במקומות הראשונים, בין אומנים בינלאומיים איכותיים כמו ג'וני קאש ורדיוהד, סביר שהוא קרא שמות כמו ביורק, Mum, מוגיסון וסיגור רוס – שזה בערך כמו מצעד ישראלי שמכיל את צ'רלי מגירה, מרי אנד דה בייבי צ'יזס ונערות ריינס. בחלומות שלי יום אחד זה באמת יקרה, אך אם נצמד למציאות המרה, נצטרך להודות שהיום הזה לא יגיע – בדיוק כמו שהמארזים החדשים והשווים למדי של סיגור רוס לא יחטפו פה מהמדפים.

אני מדבר על האסופה “Hvarf/Heim” ועל ה-DVD המושקע "Heima" (שנמכרים בנפרד). הראשון, מורכב משני אי.פיז – “Hvarf”, שמכיל ארבעה קטעים שלא שוחררו מעולם ובי-סייד נדיר אחד בשם הקליט “Hafsףl” וסך הכל מתפרס על יותר מ-35 דקות; ו-"Heim", שנמשך פחות או יותר אותו הזמן ומספק גרסאות אקוסטיות לשירים שאנחנו כבר מכירים. ה-DVD מצדו, מפוצץ בתענוגות: על דיסק אחד יש סרט דוקומנטרי של יותר משעה וחצי ועל הדיסק השני יש הקלטות ממלא הופעות חיות שהתרחשו באיסלנד ומובאות לנו בממשק הכי כיפי שיש – מטיילים על המפה של איסלנד, ועוצרים בכל מקום שיש בו הופעה בכדי לראות אותה.

העטיפות והאמנות הנלוות מתאימים גם הם לקטלוג של סיגור רוס בשלמות. עיצוב יפיפייה, מארזים קצת מוזרים, צבעים חמים ותמונות מדהימות. אם תשקיעו ותרכשו את ה-Limited Edition של ה-DVD תקבלו גם חוברת בת 116 עמודים. בקיצור, לשם שינוי, ממש לא שווה סתם להוריד מהרשת.

בגלל שאני יחסית נפעם מכל הסיפור הזה, הרשו לי להגיד משהו רע אחד בכדי שאוכל להמשיך להשתפך במצפון נקי – האסופה הכפולה, אסתטית ככל שתהיה, לא הכי יעילה לאנשים שהם לא מעריצים מוחלטים של סיגור רוס. הקטעים הנדירים אמנם יפים, אך רוב השירים באלבומים האמיתיים מתעלים עליהם בכמה וכמה רמות. הקטעים האקוסטיים, לא כל כך רחוקים מהמקור – הם הוקלטו ביחד עם אמינה, להקת המיתרים הנשית שעוזרת לסיגור רוס בהופעות וכמות האנשים שיש מאחורי הכלים קצת חיפתה על המחסור בחשמל, כך שההבדלים לא ראויים לריליס עצמאי. אז מה. אמרתי כבר שהעטיפה מדהימה?

הפיצ'ר המרכזי, הסרט “Heima”, הוא מה שבאמת מרשים. הוא השרה עליי כל כך הרבה נחת, שאפילו מה שהחזיק אותי עצבני במשך יום שלם (מאבקים עם חברת הכבלים שיכולים למוטט אותך) נמחק כלא היה. “Heima” באיסלנדית זה "בבית", ואכן הסרט מתרכז בשיבה הביתה של סיגור רוס; בשנה שעברה, כשסיימו את הטור העולמי שלהם לכבוד האלבום המעולה “Takk”, חזרה החבורה המדוכדכת למולדת והחלה להסתובב בתוכה – ערים וכפרים כאחד – ולספק הופעות חינם. ככה, כי הם נחמדים וכי הם רוצים להחזיר משהו למקום שממנו הם באו.

בעצם, הסרט מורכב מאותן ההופעות החיות שנמצאות ב-DVD הנוסף, כשבין לבין יש דיבורים של חברי הלהקה, בנות אמינה ומקורבים נוספים. הסאונד, שעוטף את החדר בסראונד מלא, גורם למוזיקה להישמע אפילו יותר חודרנית מתמיד.

הצילומים, לאורך כל הסרט, נעים בין הלהקה, דרך אנשי הכפר הפשוטים ועד לנופים המרהיבים של איסלנד. זה קצת מצחיק – הייתם חושבים שאחרי שכל ביקורת או ידיעה שנכתבה על סיגור רוס אי פעם הכילה בתוכה דיבורים על קרחונים, מפלים, פינגווינים ונפלאות טבע אחרים, שהלהקה תרצה להראות זווית אחרת – אך הסרט מלא בכל קלישאות סיגור רוס הידועות, וכצפוי, זה מרטיט אפילו יצורים אורבניים שכמותי.

הטענה שזרקתי בתחילת הכתבה מוכחת לכל האורך – סיגור רוס, באיסלנד, הם מינימום רמי קליישטיין. בהופעות שלהם אפשר למצוא את כל שכבות האוכלוסייה האיסלנדית: ילדים, נערים, מבוגרים, תינוקות, סבים וסבתות; אנשים עשירים, פועלים כפריים, מחוסרי שיניים ונערי אינדי; נשים שמנות, תיכוניסטיות לוהטות והמון יצורים נטולי סנטר. כולם באים לראות, להיראות ולהאזין, וזה בכלל לא קשור לכך שחלק מהמקומות האלו לא זוכים כמעט לביקורי אמנים. כולם מכירים את המילים, מתרגשים וחווים את המוזיקה במלואה.

נדמה שההצלחה הענקית הזו לא עלתה לסיגור רוס לראש. מה שכבר התגלה בראיונות אחרים ומחוזק עוד יותר בסרט, הוא שסיגור רוס עצמם הם חבורת אנשים מקסימים וצנועים. נכון, ג'ון בירגיסון, הסולן, מתגלה כמטורף - זה לא אותו טירוף ברור שיש לכאלו כמו מייקל ג'קסון ודניאל ג'ונסטון - מדובר בטירוף אחר, כזה שנמצא מתחת לפני השטח; אך הוא מתגלה בשטיקים הקטנים בדיבור, בצחוק, בחיוך.

ועדיין מדובר באיש פשוט, וכמו שאר הלהקה, הוא פשוט רוצה לעשות מוזיקה, ליהנות. הרי במונחים המקומיים שלהם, הם לא עושים דבר ניסיוני כל כך, ואין להם יותר מדי יומרות – הם כבר הודיעו שהם עובדים על אלבום המשך ל-“Takk” וסביר להניח שכמו שאר האלבומים שלהם, הוא לא יפוצץ בחידושים שלא שמענו מהם. זה כמובן לא אומר שסיגור רוס לא להקה גדולה, אגדית אפילו. אחרי צפייה ב-DVD הזה אני מבין את זה יותר מתמיד. האסתטיקה של הכל – הסאונד, התמונה, העטיפה, המולדת – מסחררת. אם יש לכם אפשרות, תעשו לעצמכם טובה ותצפו בשני ה-DVD המצורפים על מסך גדול, מערכת איכותית וויליום גבוה. אם אין לכם ברירה, תעליבו את הריליס הזה ותראו את זה באופן אחר – העיקר שתחשפו לזה. מדהים.

סיגור רוס, "Hvarf/Heim" ו-"Heima" (הליקון/EMI)