יופי זה המצאה של מטומטמות

שכמות גרומות מציצות מתוך האפלה כשברקע מתנגן "זה כל הקסם", כך נפתחה אתמול (יום א') "בובות", הטלנובלה החדשה מבית HOT. הקליפ הסמי-פורנוגרפי, שתיאר את מסע התלבשותה של הדוגמנית גל גדות נמשך כשתי דקות ארוכות והצליח לעורר לא מעט תהיות קיומיות - מה הקשר בין הנערה החצי עירומה ללהיט העבר שרלוונטי כיום רק בערבי קריוקי דלוחים, לבין המשך הסצינה, שנראתה כפרפרזה רעה על "במרחק נגיעה"? זאת כנראה לא נדע לעולם.

הפתיח, שעלה מייד אחריו, הצליח להפיח קצת רוח חיים במתרחש, אולם, קצבו המהיר לא איפשר לצופיו, וביניהם גם לצופה פוטנציאלי האוחז בקצב קריאה מהיר במיוחד, פרופסור מנחם פרי, למשל, להספיק לקרוא את שמות השחקנים על המרקע. זה היה רון שחר? מיכאל מי? נו מילא, נבין בהמשך.

שלוש סצינות התערטלות עוקבות פתחו את הטלנובלה. אחרי הסצינה הלירית של גל גדות בתחתונים, נחשפנו - בעל כורחנו ומיד בתום הפתיח - לכרס המדושנת שגידל דודו טופז, והחרמנות התפוגגה ביחד עם התאבון. או להפך. לא עזרו גם דנה פרידר בסצינה הבאה, בשורטס ובגופיית-חזייה, ולצידה אלי אלטוניו, לבוש בתחתונים ואוחז בסקס אפיל מוטל בספק, לשפר את המצב.

שלוש הסצינות הללו עזרו להבין מהי הבעיה הראשונה של "בובות". על אף הקאסט הנשי המעורר (מלי לוי, מירי בוהדנה, דנה פרידר, גל גדות, גילי סער, ליהי אלון ועוד), הקאסט הגברי לא מצליח להעיר שום עקרת בית משנתה. אמנם זוהר ליבה נוכח, אך משום מה מצוייד במשקפי ראייה גיקיות וכתוביות הסיום מבטיחות גם את רון שחר, אבל זהו, פחות או יותר. הפעם הבעיה דווקא לא טמונה בליהוק אם כי בכורח הנסיבות. משולשי אהבה (עם דגש על הטרוסקסואליים) הם אבן היסוד עליה מושתתת כל טלנובלה באשר היא, אך עולם הדוגמנות והאופנה שומר על סטטיסטיקה קבועה של 95% של גברברים עליזים. לכן הנשים מביננו, אלו שדאגו בכל ערב יום חול להיות מארחות טובות ליהודה לוי, עופר שכטר ורן דנקר, נותרו חסרות תעסוקה, קנאיות ובולימיות מתמיד

הבעיה השניה של "בובות", שהתגלתה בהמשך הפרק, היא הדיאלוגים: עבשים, אינפורמטיביים, שטוחים להפליא, מהסוג שנזהר כל כך שלא ליפול לסטראוטיפים על דוגמניות, עד שעושה עוול לדמויות היותר אינטיליגנטיות שאמורות להניע את העלילה. עולם הדוגמנות הוא עולם שדובר בו לא אחת, ויכול בקלות להתכתב עם מדורי הרכילות בשנינות או עם האינטריגות והשחיתויות (שכבר צצו בפרק הראשון) באופן מוחץ. אף אחד לא דאג להשיג פרקים של העונות הקודמות של "הדוגמניות"? אף אחד לא ראה את תגובתו של אסי ועקנין ב"עובדה"? אף אחד לא שמע את מלאני פרס מלהגת בראיון פרונטלי? חומרים להשראה יש בלי סוף.

היו הפתעות במהלך הפרק, כמו לשמוע לראשונה את קולה של ליהי אלון (מה, היא מדברת?), או להאזין לשתיקתה (המשוחקת היטב, בינתיים) של גל גדות. דנה פרידר מתקתקה מתמיד, מירי בוהדנה ומלי לוי עוברות בקלות את מבחן המשחק ומיקי קם רוכבת בהצלחה מרובה על גל הקאמבק שלה ב"רוקדים עם כוכבים".

דווקא הראשון ששמו הבליח בכתוביות ותפס את מרבית זמן המסך בפרק אמש, דודו טופז, הצליח לאכזב. טופז הוא הליהוק הכי גאוני ומדויק לתפקיד, ומלבד לשנן דיאלוגים, היה מצופה ממנו שלא ישחק, אלא שפשוט יהיה עצמו - זה שנושך, מנשק, ונוגע מבלי לדפוק חשבון. מסתמן שטופז צפה ביותר מדי פרקים של "בטיפול" וניסה לסגל לעצמו את מניירות המשחק של אסי דיין, וכך התקבלה דמות של אשמאי זקן, שאפילו החרמנות שלה לא משכנעת. אולי טופז באמת התעייף מהוללות, ולכן מוטב שיטלפן לחבר ותיק, עדי ברקן, כדי שההוא יזכיר לו סוכן דוגמניות סליזי מהו.

לא הייתה ולא נבראה טלנובלה-דרמה-יומית-מוזיקלית שהצליחה, כבר בפרק הראשון, לסחוף את צופיה לתוך נבכי העלילה בשקיקה ובמתח כמו בפרק מספר שישים. ניסיון העבר מלמד שבכדי לשפוט את טיב הטלנובלה צריך לתת לה להתפתח עוד עשרה-עשרים פרקים, כדי לחרוץ את גורלה. "בובות" יכולה מכרה זהב, אפילו אם לוקחים בחשבון רק את הנושא סביבו סובבת העלילה: עולם הדוגמנות; עולם שמצליח להבטיח את מרכיביה ההכרחיים של כל טלנובלה. יופי שטחי, שטחיות פוטוגנית וכמובן אגו, אגו ואגו, הוגשו לתסריטאים (שהתחלפו כמו תחתוני חוטיני) על מגש של כסף. הפרק הראשון של "בובות" לא היה מבולגן או מרושל, הוא היה בעיקר משעמם. קליפים מהירים מול סצינות ארוכות במיוחד לא הצליחו לייצר קצב צפייה אחיד, להצחיק או לפתח אמפתיה כלפי אחת מהדמויות.

אמנם יש סבלנות וגם לא מעט פוטנציאל ל"בובות", אך הימים הולכים ומתקדמים. "הדוגמניות 3" צפוייה לעלות למרקע בעונה הקרובה ולספק את החומרים האנושיים, שביכולתם להאפיל בקלות על כל דרמה מבויימת. לכן מוטב לאנשי "בובות" להיות דרוכים, מרוכזים ופחות זהירים וקורקטיים, כי הפעם זה הולך להיות לא קל.

בובות, א-ה, 20:05, הוט 3