תמונה וטקסט, טקסט ותמונה

אין הרבה אפשרויות להתאהבות, רק שתיים. זו במבט ראשון, וזו האחרת – הנבנית לאט. אודי שרבני נדלק על תמוז אש

אודי שרבני

כך מצטלמת להקה.
כך מצטלמת להקה שהמוזיקה שלה מדברת. זאת אומרת, להקה שלא צריכה את המסביב.
אתם תגידו, צריך את המסביב. ואני איתכם. מסביב חשוב. גם היום, גם פעם. מה רע במסביב? לפעמים המסביב הוא (הוא) הדבר; הערות השוליים הם הטקסט עצמו, שלא לומר הטקסט כולו (1). אבל פה אין מסביב. כאן יש להקה שיושבת מולך. נפרסת.

****

מה שיותר תמוז יותר תמוז (פייד אין).
זה מתחיל לאט. אין הרבה אפשרויות להתאהבות, רק שתיים. אנושית, חומרית, כלל עולמית, פרטנית או כל מה שתרצו, בסופו של דבר יש שתי אפשרויות להתאהבות; זו במבט ראשון הדופקת על ליבך, התוקפת ומקבלת אינדיקציה על פי סופה; מרטשת או משאירה אותך מול מצלמה דלוקה באופן תמידי על מנת שתספר את רגעי המפגש בערגה, וזו האחרת – הנבנית לאט.

אתם תגידו, ההתאהבות הנבנית לאט היא לפחדנים למודי ניסיון, לאלה שליבם סוחב התרסקות מימים עברו ולא רוצים לפגוש אותה יותר (יש שאומרים שכל אחד בעולם חווה אותה, אני אגיד מנגד שכל אחד הרג בעולם; נמלה למשל), תגידו ששריון הלב מאתחל דברים לאט לאט בגלל העבר, וגם עם זה אסכים איתכם. אין מה לעשות.

אבל תמוז מתחילה לאט. ברצועה הראשונה היא בונה אותך וממשיכה הלאה אל העמוק שנהיה יותר כחול, וכשהיא נגמרת היא הופכת להתאהבות מהסוג הראשון שסופה טוב; מפגש של מבט ראשון, מצלמה דלוקה באופן תמידי שמחכה לסיפור רגע המפגש.
ובכן, כך מתאהבים בלהקה.

****

חודש תמוז הוא החודש העשירי בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, והרביעי בשנה המתחילה בחודש ניסן. בחודש תמוז 29 ימים. ראש חודש תמוז חל בימים ראשון, שלישי, חמישי או שישי, ושמונה שירים.

****

חמישה אנשים פרוסים לפניך.
אווירה טחובה, על סף מערתיות. שולחן זכוכית. תפוז מונח על השולחן ומקבל הגדלה דרך עדשה רחבה. הכפלה נוצרת דרך השתקפות שולחן הזכוכית. חמישה אנשים מביטים בך דרך העדשה; כן, אתה, מה יש לך להגיד לנו.

****

פונט כיתוב הלהקה כתום, תפוזי, חד. מלמטה לוגו הפסיפס, מקור שמו של החודש, של התקופה, וביניהם להקה.
אחד משלב ידיים, ראשו קצת מוטה הצידה, שני רוכן קדימה, אוחז תפוז ומבטו למטה, אל ההשתקפות כמו עוצם עיניים, שלישי עם יד ימנית מורמת למניעת צפיפות מרפקית, רביעי גם הוא באותה תנוחה אך עם יד שמאל (כמו משלימים אחד את השני), אוחז תפוז, חמישי משופם, נשען אחורה עם יד אחת על השולחן.
הסעודה האחרונה של תקליט בכורה.

****

מה שיותר תמוז יותר תמוז (פייד אאוט).
המבט שלך כמעט ולא חשוב. זאת אומרת, הם פרוסים ממולך, מחכים למוצא פיך כמו בחדר חקירות המכיל חמישה סוגי חוקרים שכל אחד מהם בעל אופי שונה, אינדיבידואל שמחובר לאינדיבידואל אחר שמתאחד לאותה מטרה; חיבור עצמי שניגש ביחד לעשייה אחת, אבל אתה לא נמצא שם. אפילו שהם מסתכלים אליך.

אתם תגידו, אתה מביט עליהם כמו שאתה רוצה להביט אליהם, אני אומר שאתם צודקים, אבל תמוז מגיעה אליך כמו שהיא רוצה להגיע אלי, בונה אותך לאט בלי שתדע ובכך אין לך מבט. הם יושבים מולך, מסתכלים עליך, ומחכים. יגיע שלב שאתה תציץ בשעון ופתאום תראה שתקופת תמוז הפציעה, שכבר לא תגמור באותו מחר.
כך נשמעת להקה.

*ולאספנים בלבד; בגב התקליט כתוב: "חיים רומנו-גיטרה ווא-ווא". בפעם הראשונה שקראתי את זה בתור ילד לא הבנתי את המשפט הזה, הוא נראה לי (היום אני יודע את זה) מפורק מתוכן; מה זה "חיים רומנו-גיטרה-ווא-ווא"? מאז אני מנסה להגיע לשם שוב, משם זה מתחיל.


(1) הערת שוליים.


"סוף עונת התפוזים", תמוז, 1976
עיצוב גרפי: ציונה דוידוביץ'
צילום עטיפה: ג'ראר אלון

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully