פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אורי עור

      אם "עד כאן" לא תתחיל להפגין חריפות ומיליטנטיות, היא לא תשרוד. נמרוד לין חושב שהמציאות הישראלית היא הרמה להנחתה

      קל מאד, קל מדי, להעביר ביקורת הרסנית על יומה הראשון של "עד כאן". התוכנית הראשונה הייתה מקרטעת, לא מצחיקה ומאד מפוזרת. ומצד שני, מגיעות ל"עד כאן" המון הנחות: תוכניות ראשונות נוטות לקרטע, הניסיון לתרגם פורמט אמריקני לסביבה הישראלית גם הוא לא מקל על העניין, ובכלל, מאז מותה בטרם עת של "אחורי החדשות" הסטנדרטים הסאטיריים במקומותינו צנחו פלאים. ה"דיילי שואו", ש"עד כאן" היא שיבוט די מדויק שלה, הייתה צריכה ארבע שנים ומנחה חדש כדי להפוך לכוח משמעותי בתעשייה האמריקנית; לאורי גוטליב אין ארבע שנים, ובכל זאת מגיעים לו כמה חודשים של חסד.

      כדי להסביר מה לא עובד אצל "עד כאן", צריך להסביר מה כן עובד אצל ה"דיילי שואו" וה"קולבר ריפור". לפני שקולבר/סטיוארט עושים סאטירה, הם פארודיה על ז'אנר החדשותי האמריקני, שהוא ז'אנר מובנה מאד, עם קודים ברורים של שפה, הגשה והופעה חיצונית, ובאמצעות ההגחכה של החדשות הרציניות בונים את האותנטיות שלהם עצמם.

      גוטליב ולהקתו, לעומת זאת, לא ממש התאמצו לחקות את שיח החדשות המקומי; זאת החלטה תמוהה ובעייתית, משום שלכל אחד משלושת הערוצים המרכזיים יש, ברוך השם, פרסונה חדשותית מובחנת משלו: ערוץ 2 הוא הרב-סרן במיל', ערוץ 10 הוא הצעיר המעודכן וערוץ 1 הוא הסבא שכבר לא שומע כל-כך טוב. אנשי "עד כאן" חייבים להתחיל להטמיע בתוכנית שלהם אלמנטים מתוך תרבות החדשות המקומית. אין צורך לחקות אנשים ספציפיים – בשביל זה יש את "ארץ נהדרת" – אלא להתלבש על חתכי-דיבור, שפת גוף וסאונד-בייטים ולהגחיך אותם עד אבסורדום.

      שנית, כשקולבר/סטיוארט עושים סאטירה, הם עושים סאטירה עם אג'נדה. נכון שהם מתיימרים לתקוף גם את הרפובליקנים וגם את הדמוקרטים, אבל ברור לכולם, ובעיקר לקהל שלהם, שמדובר בשני ליברלים יפי-נפש. הקהל של קולבר/סטיוארט הוא הדור הצעיר של המעמד הבינוני. אלה הם אנשים צעירים, משכילים, ציניים אבל מעורבים, וקולבר/סטיוארט אומרים להם בדיוק את מה שהם רוצים לשמוע. אני מקווה שמה שאני עומד לכתוב לא יפתיע את הפקת "עד כאן": הקהל של קולבר/סטיוארט הוא בדיוק הקהל שלכם, רק בעברית.

      אם "עד כאן" לא תתחיל להפגין קו פוליטי חריף, ברור ומיליטנטי, היא לא תשרוד עונה. כרגע ההומור של גוטליב וחבר מרעיו מבוסס על דאחקות נוסח "מועדון לילה" – משהו על החומוס של אבו-חסן והלכלוך באוזן של אולמרט – וחף לגמרי מסאטירה. "עד כאן" חייבת לנצל את הרישיון הסאטירי שלה עד הסוף, ולהיות אכזרית וחדה כתער. אם הכותבים שלה מאמינים שהסרטן של אולמרט הוא ספין פוליטי הם חייבים ללחוץ על הטחור הזה עד שיתפוצץ, ולא להסתפק בדאחקה היבשושית של אתמול. "עד כאן" תיפול או תקום על האיכות, הדיוק, והביצים של צוות הכותבים שלה.

      עד כאן תמו שידורינו

      לבסוף, סטיוארט ואחריו קולבר, אמנם התחילו כקומיקאים, אבל היום הם דה-פקטו מגישי חדשות. כלומר, מבחינת מי שצופה בהם, קולבר/סטיוארט הם לא פארודיה על החדשות, ולא תחליף לחדשות – הם החדשות עצמן, חדשות כפי שצריך להגיש אותן, אחרי שניקו מהן את הצביעות. קולבר וסטיוארט בנו לעצמם, כל אחד בדרכו, פרסונה של anchorman, מסדר הגודל של דן ראדר ו-וולטר קונקרייט. זה שהם לא ממלכתיים ואבהיים לא משנה דבר; קולבר/סטיוארט הם יותר מאנשי טלוויזיה: הם המצפן הפוליטי של דור שלם.

      לכן, גוטליב חייב לגבש לעצמו פרסונה חדשותית הרבה יותר חדה. כרגע הוא נע בין נעבעכיות לסטלנות. זה אולי עובד בלייט-נייט של ביפ או ערוץ 2, אבל לא בתוכנית אקטואליה סאטירית. הוא חייב להיות דעתן יותר, ביקורתי יותר, ברור יותר באמירות הפוליטיות שלו – וזה יהיה קל משום בתוכנית הראשונה הוא לא השמיע ולו אמירה פוליטית אחת – וקשוח הרבה יותר כלפי הרעים. אם לצופים של גוטליב לא יהיה ברור מי הם הרעים כמו שברור לצופים של סטיוארט שצ'ייני הוא דארת' ויידר, לא יהיו לא צופים.

      מלוא החופן בעיות יש ל"עד כאן", אבל אני רוצה להאמין שהיא תצליח, ולו משום שהמציאות הישראלית היא ממילא הרמה אחת גדולה להנחתה. אני בטוח שקיים בישראל גרעין קטן אבל נאמן של צופים שרוצים את החדשות שלהם כנות, אמיצות ומודעות-לעצמן. כדי לרכוש את נאמנותו של הגרעין הזה "עד כאן" תצטרך ללכת רחוק יותר מכולם ולהגיד בקול את מה שיעקב איילון או יונית לוי מביעים רק בניד ראש מסויג. למקרה שלא הייתי ברור עד עכשיו: ההומור האיזוטרי שאיפיין את התוכנית הראשונה, כגון בני בשן והקריאה שלו בספרי חסמב"ה הוא ממש לא צעד בכיוון הנכון. מצד שני, מכאן אפשר רק להתקדם.


      "עד כאן", תוכנית סאטירה בהנחיית אורי גוטליב; יס ישראלי, ימי א'-ה', 22:00