דוראן שפר

למרות ש"רד קארפט מאסאקר" עובר במוח יחסית בנעימים, הוא בעיקר מצליח להותיר אחריו משקעים שהם לכל הפחות מטרידים. תחום הפופ שייך בעיקרו לאנשים צעירים. אנשים מבוגרים עוסקים, בגדול, בעניינים רציניים יותר. פה ושם אנחנו מקבלים כוכבי פופ זקנים, אבל כולם יודעים שזה לא זה. הניסיון של דוראן דוראן לרענן את המותג בעזרת ג'סטין טימברלייק, טימבלאנד והתלמיד שלו דנג'ה מגונה בדיוק מהסיבה הזאת. כלומר, לא בגלל שתוצאת המשוואה המוזיקלית הזאת היא בהכרח מביכה, אלא מפני שמשוואות כאלה לא אמורות להתקיים בחיים שלנו. אז ההמלצה שלי היא שאם פופ והאימאג'ים שעוטפים אותו הם דברים שחשובים לכם, אל תקשיבו לתקליט הזה, כי הוא אשכרה עלול לפגוע בכם.

דוראן דוראן, "Red Carpet Massacre" (סוני)

העולם, בלי ספק, לא הולך ונעשה מקום טוב יותר. אני לא רוצה לחשוב על מיברג כשהוא מקשיב לטייק של הבחור הזה, A Human, על "סוס ללא שם" של אמריקה. בעיניי זה ממש מגעיל שדבר כזה יוצא בלייבל כמו "Wall of Sound" . לא שמדובר באיזה אור לגויים או משהו, אבל בכל זאת, חברת תקליטים עם טיפה'לה דיגניטי. בעיניי זה הרבה יותר חמור מכל מיני צ'חצ'חים גרמנים שמרביצים גירסאות קלאב-טראנס לקלאסיקות אמריקנה מהתקופה ההיא. אולי אני מגזים עם המילה "הרבה". סתם, ממש מבאס לשמוע דברים כאלה.

אם יש פה מישהו שלא מכיר את לייבל הרה-אישואים הבריטי "Finders Keepers", אני די מבואס בשבילו. החבר'ה האלה הם דיגרים בקריטריון אולימפי, עם רגישות מאוד גבוהה לצלילים יפים. לצד התמקדות בפ'אנק-פולק תורכי משנות השבעים (התקליט של בחורה בשם זלדה שנושא את שמה זה משהו לא ייאמן פשוט), יש שם גם קואליציה מסיבית של לאומנות וולשית בניצוחו של גרוף ריס מהסופר פארי אנימלז.

הריליס האחרון בתחום הנברנות המרתק הזה שייך ללהקה שאת שמה - Galwad Y Mynydd - לא ניתן לשעתק באמצעים הטכנולוגיים שוואלה! יודעת להציע לכם, וחבל. הזמן כאן הוא שנות השבעים המוקדמות, והצלילים נושאים מטען כבד של פסיכדליה מתוקה וטון רומנטי מעודן. הלינגו המוזיקלי מגיע מהחוף המערבי, אבל הגימור הוולשי מוסיף לכל העניין נפח אפי שקשה היה למצוא באותם שנים בארה"ב. יחד עם השפה המעניינת, יש פה פיצוח מדהים. בשביל מי שאוהב את הדברים האלה, על כל מקרה.

Galwad Y Mynydd - Galwad Y Mynydd
(Finders Keeprs)

אם מישהו יודע איך נשמע השיר הזה במקור, שלא יגלה לנו בבקשה.

דוגמה טובה לאיך שגם שיר בינוניקו יכול לעוף לשמיים.

הקטע הזה מתוך התקליט האחרון של טוני אלן. לא יודע יותר מדי על הרמיקס הזה, חוץ מזה שהוא מעיף לי את המעיים (הוא גם יצא בסוף השנה שעברה, אבל חפיף).

גירסה יפה ביותר לשיר יפהפה, שזה אומר "ג'וזפין" של כריס ריאה.

לא בא לי בקלות להיות כזה בוטה, אבל בעיניי זה הרגע המוזיקלי הכי מדהים ומרגש של השנה, ובחיים לא יימאס לי ממנו.