אתניקס

פסטיבל עממיקו (שביחד עם פסטיבל פולקל'ה מציין עידן חדש לשמות פסטיבלים ישראלים), ייפתח מחר בלבונטין 7. הפסטיבל, שמשמו נגזר גם עיסוקו במוזיקה עממית על שלל גווניה, יציג אמנים ישראלים כמו אוי דיוויז'ן, צדיק זכריה והדי ג'ייז תומר יוסף ותמיר מוסקט (מבלקן ביט בוקס) ויארח שני מופעים מיובאים וייחודיים – ג'וזפין פוסטר, הזמרת הכי פריקית בפולק, שנשמעת כמו שילוב בין יודל גרמני לג'וני מיטשל, וא הוק אנד א הוקסו (A Hawk And A Hacksaw) – צמד מניו-מקסיקו, המקום שבו נערכו ניסויי הפצצה הגרעינית הראשונים, מה שמסביר לא מעט את המוזיקה שלהם, עם שאריות שמגיעות מההרכב המצוין ניוטראל מילק הוטל. קל לתייג את א הוק אנד א הוקסו כהרכב בלקני, אבל המוזיקה שלהם הרבה יותר מורכבת, כשהצמד הגרעיני סופח אליו מוזיקלית את כל מי שמשתף איתו פעולה – לרוב מוזיקאים מזרח אירופאים, מה שמבטיח הרבה כינורות, אקורדיונים, פסנתרים מקולקלים, נשפנים רומניים ומקהלות בולגריות, כשכולם עוברים מניפולציות מערביות. חוץ מזה הם גם עבדו עם זאק קונדון הגאון מביירות על האלבום הראשון שלו, מה שמקפיץ עוד קצת את המניות שלהם.

למרבה השמחה חצי ג'רמי בארנס (שהיה המתופף של ניוטראל מילק הוטל וברייט אייז) הסכים לענות לנו לכמה שאלות בוערות לפני ההופעות שלהם (שלשום הם הופיעו בחיפה, הלילה באוגנדה בירושלים ומחר בלבונטין בתל אביב), כדי לברר קצת סוגיות אשכנזיות.

אנחנו עדיין חוקרים מוזיקה מערבית בתוך ההרכב שלנו. מה נאמר? אנחנו מוצאים מוזיקה מזרח אירופאית, טורקית, ערבית וקלייזמרים כמשהו מאוד יפה ולא רוצים להגביל את עצמנו לסטייל או צליל שהוא רק מערבי או רק מזרחי.

כשגרתי בשיקגו, הדירה שלי היתה בשכונה שנקראת הכפר האוקראיני – המקבילה האוקריאנית לצ'יינהטאון – והתחלתי לאסוף כל מיני תקליטים מזרח אירופאים ישנים בחנויות יד שניה. בהתחלה קניתי אותם בגלל העטיפות שהיו ממש מוזרות, כמו עטיפות סיקסטיז סוריאליסטיות עם צבעי טכניקולור מהתקופה הקומוניסטית. ואז יום אחד הקשבתי לאיזה אלבום רומני והוא פשוט פוצץ לי את המוח.

אני לא מתייחס לדברים כאל אופנות וזה לא מה שמניע אותי. העניין שלי במוזיקה מזרח אירופאית, או מוזיקה מהמזרח התיכון נמשך בין אם כולם מדברים על זה, או שאני אשאר היחיד שאתעניין בה. אם התקשורת חוגגת אותה עכשיו, זה לא קשור אלי.

אני מנגן עם אקרודיון בידיים ותופים ברגליים. הת'ר מנגנת כינור ושנינו שירים קצת. אנחנו עוברים משירים משירים מהירים לאיטיים, חלק מסורתיים וחלק מקוריים. אנחנו חיים בשנה האחרונה בבודפשט, הונגריה, וזה מדהים לנגן עם מוזיקאים הונגרים ולשמוע כזו מוזיקה נהדרת. בטור האחרון שלנו נסענו עם עוד ארבעה נגני ליווי, אבל לישראל הגענו רק שנינו.

(ואי אפשר בלי קצת חנופה מקומית) לכבוד הוא לנו להגיע לישראל ולנגן כאן ואנחנו מצפים לשמוע את אוי דיוויז'ן וצדיק זכריה, נגן הזורנה הכורדי ולשתות קצת ערק עם הקוראים של וואלה! תרבות.