פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האמן 17: יובל כספי

      הוא דלוק על "הבונים החופשיים", מצייר מחדש יצירות של אבותיו הרוחניים ואקס-חבר בחבורת הקומיקס A4

      יובל כספי עסוק מאוד במים אלה: ביום שבת, 1 בדצמבר, תערוכת היחיד שלו 'טיפול שורש' נפתחת בגלריה דרובל, ובאותו היום הוא משתתף ב"אורי83", תערוכה קבוצתית של ערב אחד. הוא גם מפציע בבביאנלה לרישום בירושלים, שנפתחת גם היא השבת.

      Fun

      ערך חשוב ומרכזי בעשייה שלי. אמנות שמדברת אלי היא אמנות שיש בה ערך מוסף של fun, בין אם בצבע או בצורה, ובין אם בנושאים. הומור באמנות עכשווית הוא דבר שלא רואים לעתים קרובות וחבל שכך. אני מוצא fun בעבודות של יאיר גרבוז, רועי רוזן, פיליפ רנצר ואמנים צעירים רבים: גיא בן-נר, עדו שמי, רחלי רוטנר... אמנות חמורת סבר ורצינית משעממת אותי לעיתים תכופות.

      A4

      חבורת הקומיקס המיתולוגית בה לקחתי חלק, שפעלה בתל אביב במשך שנה אחת בהנהגת המנהיג הרוחני הבלתי מעורער הרב ברווז דודו גבע זצ"ל שהחדיר בכולנו רוח מהפכנית, ולרגע היינו משוכנעים שאנחנו הולכים להביא מזור לעולם באמצעות חוברות קומיקס שמודפסות על ניירA4 זול במכונת זירוקס משרדית.

      בסופו של יום עקב חילוקי דעות עקרוניים ואידאולוגיים (ובעיקר בגלל שנגמר לנו הכסף) התפצלה החבורה וכל יוצריה יצאו לדרכים עצמאיות. אבן דרך בהיסטוריה הקצרה של הקומיקס הישראלי!!!

      אבות רוחניים

      חיפוש אחר השורשים האמנותיים שלי הביא אותי לרשימה מצומצמת ביותר זו הכוללת את: בוריס שץ, זאב רבן, אפרים משה ליליין – וגם: רפי לביא על ההתיילדות, דודו גבע על הגאוניות, מיכאל סגן כהן על האמנות.

      חוץ מהם יש גם את דיויד בואי, הומר סימפסון, בוב דילן, וולט דיסני, מייקל ג'קסון, רוב נביאי ישראל ועוד כמה אמנים...

      הבונים החופשיים

      אני נמשך מאד לסודות וסמלים מאד מסקרנים אותי. מפחיד ומרתק אותי לחשוב על חבורות של גברים שנפגשות באישון לילה, לובשות תחפושות ומקיימות טקסים בעלי אופי סימבולי. בעיקר כשהסימבוליקה שלהם שואבת השראה מבית המקדש של שלמה המלך. אחרי קריאת צופן דה וינצ'י של דן בראון ובעקבות מחקר שלי על ראשיתה של האמנות הישראלית וכן על ראשיתה של תל-אביב נדלקתי סופית על "הבונים החופשיים". מצאתי שהבונים החופשיים היו תמיד האגודה המגניבה ביותר בשטח.

      אמנות שעושה לי את זה

      אני הכי אוהב לראות סרטים בקולנוע ולשמוע מוזיקה. וגם ציור מרגש אותי לעיתים קרובות: שמן או אקריליק על בד אבל גם דיקט לוקח. רשימה חלקית בהחלט של אמנים שתמיד מצליחים לרגש אותי מחדש: האחים צ'פמן, קני שארף, ריימונד פטיבון, ג'ון קרין ובגזרה המקומית :אליעזר זוננשיין, עדו שמי,
      אופיר דור, שי צורים.

      אמנות שלא עושה לי את זה

      אמנות שנוטים לכנות "אמנות ממוחשבת" לא מדברת אלי. צילום עכשווי יכול להיות סתום ומעצבן לעיתים קרובות. מיצגים בדרך כלל מביכים אותי, ולרוב אני לא מבין מה רוצים ממני ומתעצבן. לא יודע למה אבל המדיום הזה עדיין לא הצליח לפלס דרך לליבי. אני לא אוהב אמנות שמקדשת את הטכניקה ושאין בה שום עומק מעבר ליכולת הטכנית.

      נשים אמניות

      אליזבת מוריי היא האמנית הכי טובה שראיתי בשנים האחרונות. גם שרה לוקאס בסדר. מאד אוהב את העשייה של מיקה רוטנברג וקרן שפילשר (שהן גם חברות טובות). דגנית ברסט, מיכל נאמן ויהודית לוין מצליחות לפגוע לעיתים קרובות.

      תיק עתונות:

      "if there is something to be stolen, I steal it", אמר פיקאסו, ויובל כספי מצטט אותו בניסיון להסביר
      את מערכת היחסים שלו עם שורשי האמנות הישראלית: "פיקאסו רוצה לומר – אני האמן הכי מעודכן, שעושה את העבודה הכי ראדיקלית, ואם מישהו עושה עבודה יותר טובה ממני, אני אגנוב ממנו".

      כספי עצמו הוא גם גנב חובב, או 'מנכס' בלשון האמנות, אבל הוא גם נהנה ממעמד 'הגונב מגב פטור', משום שהוא נוהג לגנוב גם ממורו החשוב מימי המדרשה יאיר גרבוז, שחוקר אף הוא את העבר של האמנות הישראלית, וכפי שכספי מכנה זאת "מעלה באוב אמנים", שאת עבודותיהם הוא מצייר מחדש.

      המורים המשפיעים עליו משתייכים בעולמו של כספי לקבוצת ה"אבות רוחניים" שלו אחריהם הוא מתחקה, שכוללת גם יוצרים מראשית האמנות הישראלית (כמקימי בצלאל –שץ וליליין), ואפילו אמני תחריט קלאסיים כדורה ודירר. ברוב המקרים נוטה כספי להחדיר טוויסט משעשע וקורץ ברוח מסורת הקומיקס האהובה עליו.

      דוגמא מצוינת לעבודה שלו היא סדרת ה-"bible babes" , שתוצג במסגרת התערוכה "תנ"ך עכשיו" (תערוכה המשותפת לכספי, לעדי נס ולנחום גוטמן) בה הוא משתלט על תחריטיו של גוסטב דורה בן המאה ה-19 לסיפורי התנ"ך, משחזר את הדמות הנשית בתחריט, הופך אותה לבייב קומיקסית עתירת דדיים, ו'מדביק' אותה מחדש על מיקומה המקורי בציור.

      "אני מתעסק בנושא שהוא כביכול רציני", אומר כספי, "נשים בתנ"ך, במסורת הגברית שהתנ"ך מייצג שהיא אולי פטריאכלית ושוביניסטית, ומצד שני יש שמחה, ציצים בחוץ וכו'. בחרתי לעסוק רק בנשים, ולהעמיד אותן במרכז, לצאת מהנושא של סיפור תנכ"י ולהכפיף לעניין שלי, משהו חצוף ומובן".

      כספי מזהה את בדיקת הגבול כנושא שחוזר ועולה בעבודותיו. אם ב"bible babes" ובעבודות מוקדמות שלו הוא בודק, בין היתר, את הגבולות בין אמנות גבוהה או קאנונית לאמנות נמוכה, הרי שבתערוכה "טיפול שורש" שנפתחת בקרוב הוא עוסק בהגדרת הגבול בין עשיית קומיקס לציור מופשט, ובין הצורה לקו התוחם אותה.

      את תהליך העבודה על "טיפול שורש", בשונה מרוב עבודותיו, הוא מתחיל במהלך ציורי יצרי ואינטואיטיבי, של "צבעים וצורות מהבטן", שנמשך כמה שעות ברצף. בשלב הבא, הרציונאלי והמרוסן, הוא תוחם בעזרת מכחול את התוצר האימפולסיבי של הפעולה הקודמת, ומקנה לו פיגורה. "קו המתאר דורש דיוק, השקעה של זמן רב, ועבודה עם השכל כדי להפוך את האקספרסיבי לדימוי סגור. אני מגדיר את משיכת המכחול עם התחלה וסוף".

      כספי המופשטים של כספי עשויים להראות גם כחלקי גופות, כפי שחשבה האוצרת של התערוכה, שראתה בהם פיגוע או התאבדות. "בשנים האחרונות העבודה של קשורה יותר לפוליטי. אני לא יכול להתנתק מהמקום שאני חי ויוצר בו".

      השם של התערוכה נובע מהירידה שלו לעמקם ולבסיסם של מרכיבי הציור שלו: "התערוכה נקראת 'טיפול שורש' משום שאני מוותר באופן טוטאלי על הדימויים – כל מה שהוא לא רק ציור אלא גם סיפור, לטובת משיכות המכחול האלמנטריות".

      "טיפול שורש", בהתאמה לשמה, תפתח בגלריה דרובל הממוקמת מעל קליניקה של רופא שיניים ברמת-גן. חלל בלתי צפוי נוסף בו מוצגת בימים אלה תערוכה שלו "שורשי הפלאות" הוא המספרה "אטמוספרה" בתל-אביב. כספי שבע רצון מהמיקום של שתי התערוכות, מחוץ למוסדות האמנות: "גלריות ומוזיאונים הם מקומות מאובקים. אמן של גלריה מסחרית מחוייב לקודים של עבודה, ואז בהכרח היא הופכת ללא חתרנית, לא בועטת. צריך להוציא את האמנות החוצה למקומות בהם יש אנשים שלא התכוונו להגיע לתערוכת אמנות".

      הבקשה של כספי מהקהל הפוטנציאלי שצופה בעבודותיו הוא בעיקר לחייך: "אני מעדיף חיוך על פני הבעה חמורת סבר של 'אני צופה באמנות עכשיו'. אני רוצה לגרום הנאה. בעבודות שלי יש מרכיב חשוב- מוטיב ה'פאן'. אם יכולתי הייתי ממציא זרם חדש באמנות, שבו עשיית האמנות עצמה היא פאן, והתוצאה הזאת עוברת לצופה. אין לי בעיה שהעבודה שלי תהיה במקום של בידור, לא רק ליודעי ח"ן שמכירים את ההיסטוריה של הפופ-ארט".

      אולפן ההקלטות שסמוך לסטודיו של כספי מזמן אורחים לא קרואים שיצאו לרגע. לאחרונה הוא זכה לביקור פתע משביע רצון מהקומיקאי טל פרידמן: "הוא הסתובב בסטודיו, הצביע על כל מיני תמונות, שאל אם זה אלוהים, ואמר לי- 'אתה אמן מצחיק!'".


      להלן המקומות בהם תמצאו את כספי:
      "שרשי הפלאות" – גלריה מספרה "אטמספרה", יהודה הלוי 109, תל אביב
      "טיפול שורש" – בגלריה דרובל, שד' בן צבי 5, רמת-חן (ר"ג). נפתחת ב-1.12
      "אורי 83" - תערוכה של ערב אחד של קבוצת "אצירות" (1 בדצמבר) – בשד' רוטשילד 83 (פינת בלפור), החל מ-19:00
      "תנ"ך עכשיו" – הגלריה העירונית רחובות, פתיחה: 27.12