א יידישע חריימה

פנטסטי-אותנטי. זו הגדרה אפשרית לקולנוע שארי פולמן עושה. הקונטקסט הלקסיקוני, המרחיק בין "פנטסטי" ל"אותנטי", אינו מרמז על הקרבה העצומה שבין שניהם בפועל, על שילוב הכוחות הדרמטי שלהם בשיח הישראלי העכשווי, הנוטה לנפח לגודל מפלצתי את מרכיבי היסוד של הזהות. "Made In Israel" הוא סרט שיוצא מתוך עיקרון קריטי זה של ההוויה המקומית, מותח את פני המציאות מעבר למה שמידת האלסטיות מאפשרת, ומיטיב לנסח את מאפייני הבלגן התרבותי שיווצר פה יום אחד, מתישהו בעתיד הלא נראה לעין, לאחר שקרום הבתולין של החברה הישראלית ייקרע.

ומהו בלגן תרבות עתידי עליבא ד'פולמן? נסו לעמוד בקצב שמכתיב Made In Israel”": לאחר הסכם שלום עם ישראל מסגירה סוריה את הנאצי הבנזונה האחרון שנותר בחיים (יורגן שולץ) לידיו של קצין משטרה "הומאני" (צחי גראד) במעבר גבול ברמת הגולן המושלגת. הופמן (יוסף אל-דרור), פסיכופת ישראלי, בן לניצול שואה, המבקש לנקום את אי-הרשעתו ויציאתו לחופשי של איוון דמאניוק, שם שני מיליון דולר על ראשו של הנאצי הבנזונה ומשלח שני צוותים שיחטפו אותו מידי המשטרה. צוות ראשון - זוג ישראלים מזרחיים (ששון גבאי ודרור קרן המצוין). צוות שני - זוג קרימינלים ישראלים רוסים (ג'ניה דודינה הנפלאה ואיגור מירקורבנוב). לעזרת הארבעה מופיע נגן חצוצרה להשכרה (מנשה נוי) שמתפרנס מנדידה בין טקסי אזכרה באנדרטאות לנופלים. המטרה הסופית של כולם - להביא את הנאצי הבנזונה להר מאדים, פסגה שלמרגלותיה נפלו מיטב בניה של המדינה, ושעליה תוציא לפועל בתו הקטנה של הופמן את שתירגלה כל חייה במשחקי "דום".

כך יוצא שמן המרכיבים האותנטיים ביותר המצויים בשוק הרעיונות הפטריוטי רוקח פולמן עלילת מתח פנטסטית במונחים ישראלים. אם ב"קלרה הקדושה", סרטו הקודם, הפנטזיה הקדורנית משהו היתה בעלת אופי אסקפיסטי, בסרטו הנוכחי הפנטזיה המשועשעת היא כולה Made In Israel, והיא מבוססת על הגברת סאונד מוגזמת במכוון של הלחשים המיתיים שרוחשים במקומותינו. התוצר הוא שליחתם של רוסי שלומד על הקרבות ברמת הגולן תוך נסיעה על הכבישים הקפואים ועיראקי שהתמקצע בנישת השואה, לנקום את נקמתה של הציונות האשכנזית. הראשון לא שותף לאתוס הציוני-צבאי, השני לא מחובר לאתוס השואה האשכנזי, וכל אחד מהם נדרש לטפס אל גבעת הפאתוס בשמו של הארי הישראלי, במשימה להנציח את הכוחניות שלו, לשחרר את הזיכרון הקולקטיבי שלו מכבלי האובססיה, או סתם להגשים את חלומו האולטימטיבי: להסתכל לאיזה נאצי בנזונה בלבן של העיניים ולסגור עניין עם כדור בודד בין שתיהן.

אולם בלגן האינטרסים מביא לפרישתם של כל המחסלים מסיבות שונות, ובסופו של המירוץ, ובאחד השוטים היפים של הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות, ניצב אותו נגן להשכרה מול הנאצי הבנזונה ואקדח בידו, והוא חסר כל אינטרס, והוא ריק ממשמעויות, ואין לו מושג מה הוא רוצה או צריך לעשות. כי כך, על פי פולמן, תיראה יום אחד הטריטוריה הקרויה ישראל - מקום בו כוחות אינטרסנטים מנוגדים ינטרלו את האינטרס הממלכתי, מקום נקי כשלג צח ממשמעויות פטאליות, מקום בו הפנטזיות האותנטיות של הישראליות מתפוגגות מפאת חוסר אותנטיות.