עם זריחה באנו, ושם חיכו ולקחו לשדה וחילקו טוריות והלכנו בשורות ארוכות של כותנה וקטפנו שיחים רעים מתוך הטובים, והשמש עלתה. העבודה היתה טובה, וריח האדמה דבק בבגדים שלבשנו. הלכנו שורה הלוך ומיד שורה חזור, ומדריך העבודה ארנון ישב בקצה השדה ונימנם, ואמרנו, בוא לעבוד, עצלן, ולא ענה ורק גירש?נו לעבוד כ??מ?ג?רש זבובים. והלכנו שורה אחת ארוכה וישבנו ולא חזרנו לעבוד בשורות. מרחוק ג'יפ חצה את השדות אל מאגר המים ושניים ירדו להתרחץ ולשחות, וצבי אמר נלך למאגר וקמנו והלכנו למאגר להתרחץ גם אנחנו. המאגר היה רחוק, וכשהגענו איש לא היה והג'יפ לא היה, וישבנו שם ולמים לא נכנסנו. שעה ארוכה ישבנו עד שבא ארנון וצעק וצעק, ולא ענינו ולא קמנו. ראה שלא עונים, פשט את בגדיו ונכנס למים. ראינו שנכנס, נכנסנו גם אנחנו אחריו להתרחץ ולשחות. ויצאנו וחזרנו לשורות, וכשהלכנו שורה אחת כבר היתה שעת צהריים וחזרנו כולם למעונות עובדים.
ולמחרת חופש, ונסעתי לעיר באוטובוס של השעה שבע להסתובב ברחובות, ושם ארנון הולך ברחוב, ואמר בוא אתי, והלכתי אחריו שני צעדים מאחור. ובחנות אחת ילד מוכר כלים כלי עבודה, וארנון אמר, חכה פה, ויצא, ויצאתי אחריו, מיד קפץ ואמר, חכה פה, אמרתי, והילד אמר, לחכות אמרו לך, חכה. וישבתי על כיסא שרפרף והילד הלך אל ירכתי החנות. קמתי ויצאתי וסבבתי ברחובות, ושם חנויות קטנות והכול כאילו מתנמנם והאנשים כאילו מתנמנמים. ובדוכן הגלידה זבנית זוהרת בצבעים צבעים, ואמרתי, מה יש היום, ולא ענתה, ואמרתי סליחה, מה יש היום, ולא ענתה, ואמרתי תני גלידה שוקולד, נתנה. ישבתי בכיכר וליקקתי, ובא ארנון ואמר, למה הלכת, ואמרתי, היום חופש היום, ואמר, חופש מה חופש, וכעס והלך. ובאה הזבנית וישבה ואמרה, אוי, ואמרתי מה, למה אוי, ולא ענתה. קמתי והלכתי, מהר מהר הלכתי בשדרה של דקלים, בצל.
ולמחרת באנו בבוקר עם זריחה, וארנון לא בא ואיש לא בא. ואמרנו, היום לא עובדים, ונסענו כולם לעיר, וכל החנויות בעיר סגורות כי מוקדם, וצבי אמר ניסע לתל אביב, ונסעו כולם לתל אביב ואני נשארתי ובשעה עשר הלכתי לדוכן הגלידה, ושם איש אחד עובד והזבנית איננה, ולא קניתי והלכתי וחזרתי למעונות עובדים ועליתי למיטה לישון. ובא ארנון וכעס, ואמרתי עכשיו כולם בתל אביב, ואמר בוא אתה אתי לשדה, ואמרתי תן לישון, וכעס והלך. ובא יחיאל האחראי וצעק וצעק ואמר עכשיו תלך אתה לשדה, והלכתי למחסן בשביל הטורייה, ושם ארנון יושב וקורא במגזין. אמרתי, נו הולכים, לא ענה, אמרתי, הולכים או לא הולכים, ואמר, תלך. והשדה רחוק, והלכתי שורה אחת הלוך ועוד שורה חזור, ואין איש בשדה וכבר אחר הצהרים והאדמה חמה ואני לבדי בכל השדה ואין איש. וחזרתי והלכתי למחסן ואין איש במחסן והמחסן נעול, וזרקתי את הטורייה וחזרתי למעונות עובדים. ושם חזרו כולם מתל אביב והם יושבים ליד החדרים רחוצים כמדי ערב וערב.
ולמחרת באו ואמרו, בוא לעבוד, ואמרתי, לא בא, ונסעתי לעיר והלכתי לדוכן הגלידה, ושם הזבנית זוהרת כולה בצבעים, ואמרה בשבילך כרגיל, ונתנה גלידה שוקולד. ישבתי בכיכר וליקקתי, והזבנית לא באה. קמתי וסבבתי ברחובות, ולא ידעתי לאן אלך, והלכתי לתחנת האוטובוסים ונסעתי לתל אביב, ובתל אביב ירדתי וסבבתי ברחובות כי לא ידעתי מה אעשה בתל אביב, והלכתי ברחוב אלנבי עד כיכר מוגרבי ושם בבית קפה יושבים וקוראים בעיתון וישבתי גם אני והזמנתי קפה, ועיתון לא היה לי. והלכתי ברחוב פינסקר עד רחוב בוגרשוב, וברחוב בוגרשוב הלכתי עד רחוב רוטשילד מהר מהר הלכתי וכשהגעתי לרחוב אלנבי הלכתי לתחנת האוטובוסים וחזרתי למעונות עובדים, וכבר אחר הצהרים ואין איש במעונות כי כולם בשדה. ובערב חזרו כולם והם כולם מדיפים ריח אדמה וריח שדה ועבודה. ואמרו, למה לא באת, ואמרו, מה אנחנו עובדים בשבילך. ובערב הלכתי למועדון חברים ושם שולה עומדת על הב??אר להכין קפה. אמרה, מאיפה אתה בא, אמרתי מאיפה, אמרה, ולאן תלך, אמרתי, אולי לתל אביב, אמרה תל אביב למה, ולא ידעתי למה.
ולמחרת עם זריחה בא יחיאל האחראי וצעק וצעק ואמר כאן כולם עובדים כי ככה, עובדים, ויצאתי עם כולם לשדה לעבוד בכותנה. וארנון אמר בוא אתה אתי למתוח קווים קווי השקיה, והלכנו ובאנו אל מאגר המים ושם צינורות צינורות בערימה וארנון הרים צינור על כתף זו וצינור על כתף זו, והרמתי גם אני והלכתי אחריו שני צעדים מאחור. והנה כולם הולכים למאגר להתרחץ, וארנון אמר, מה זה לאן זה, ולא ענו, ואמר, לחזור לשורות אומרים לכם, ולא ענו והלכו. חיברנו צינור לצינור וארנון אמר, עכשיו תמשיך לבד, והלך, וחזרתי למאגר ושם כולם יושבים ולמים לא נכנסו, ולי לא אמרו דבר לא אמרו, והרמתי צינור על כתף זו וצינור על כתף זו והצינורות כבדים והלכתי וחיברתי וחזרתי למאגר ושם כולם יושבים והרמתי צינור על כתף זו וצינור על כתף זו והלכתי. ובא יחיאל בג'יפ ואתו ארנון וירדו ודיברו ולא שמעתי מה כי כבר הייתי רחוק. וחזרו כולם לשורות והלכו שורה אחת וכבר היתה שעת צהרים, וחזרו כולם למעונות עובדים.
ולמחרת יצאנו בבוקר עם זריחה לעבוד בשדה, והלכנו שורה הלוך ושורה חזור, ועוד שורה הלכנו, וכבר היתה שעת צהרים. וביום הרביעי חופש, ונסעתי לעיר להסתובב ברחובות והלכתי לדוכן הגלידה ושם הזבנית והיא מתנמנמת. אמרה בשבילך כרגיל, גלידה שוקולד, וישבתי בכיכר וליקקתי והזבנית לא באה. קמתי וסבבתי ברחובות, ולא ידעתי לאן אלך, והלכתי אל תחנת האוטובוסים והאוטובוס למעונות כבר יצא, ופניתי ללכת והלכתי בצד הדרך והמעונות רחוקים, והנה יחיאל בג'יפ, ואמר בוא עלה, ואמרתי, האוטובוס למעונות כבר יצא, ואמר בוא בוא עלה, ועליתי וחזרתי למעונות עובדים, וכבר אחר הצהרים, ואין איש במעונות. והמעונות ריקים, ולא חזרו גם בערב.
ולמחרת קמתי עם זריחה ואין איש במעונות והלכתי למחסן הטוריות ושם ארנון יושב. אמר, איפה כולם, אמרתי, אין אף אחד, אמר, קח אתה טורייה ולך לשדה, אמרתי, לא הולך, תלך אומרים לך, אמר, ואמרתי, לא הולך. והלכתי למועדון חברים והמועדון סגור כי מוקדם, וישבתי בחוץ על ספסל, ומנגד אנשים עוברים בדרכם, ובא יחיאל וישב ולא צעק ואמר מה, איפה הלכו כולם, ואמרתי, אין איש במעונות, ואמר, לתל אביב, ואמרתי, אולי. אמר טוב, לעבוד צריך, ואמר, עכשיו קח טורייה ולך לשדה, אחר כך נראה, והלכתי למחסן הטוריות ושם ארנון שוכב ישן, ואמרתי בוא לעבוד, עצלן, ולא ענה, ולקחתי טורייה והלכתי לשדה ושם הלכתי שורה ארוכה וכבר היתה שעת צהרים, וריח האדמה דבק בבגדים שלבשתי, והלכתי למאגר המים ונכנסתי למים להתרחץ ולשחות. ובערב ישבתי ליד החדרים רחוץ כמדי ערב וערב, ואיש לא בא והמעונות ריקים ואין איש.
ולמחרת עם זריחה באתי ושם ארנון ויצאנו לשדה ומתחנו קווים קווי השקיה ולא שאל ולא אמר דבר. וכך מדי יום ויום, ואחרי אולי שבועיים ימים והנה צבי במעונות וכל האחרים לא חזרו, ורק צבי חזר. אמרתי, ואיפה כולם, אמר, במדבר, במדבר איפה, אמרתי, ואמר, במדבר. והלכתי למועדון חברים, ושם יחיאל ושם שולה עומדת על הבאר להכין קפה, ואמרתי הנה צבי במעונות עובדים וכולם הלכו למדבר, ושולה אמרה, מדבר, מה פתאום, ויחיאל לא אמר דבר לא אמר.
ולמחרת יצאנו עם זריחה אני וארנון לשדה, וצבי לא בא. ועבדנו ומתחנו קווים קווי השקיה כל היום. וחזרתי למעונות עובדים ושם יושב צבי ליד החדרים רחוץ כמדי ערב וערב, ואמרתי, למה לא באת, ואמר, היום חופש היום, אך חופש לא היה. וביום הרביעי חופש, ונסעתי לעיר והלכתי לדוכן הגלידה ושם איש אחד עובד והזבנית איננה, ולא קניתי והלכתי לתחנת האוטובוסים ונסעתי לתל אביב, ובתל אביב ירדתי וסבבתי ברחובות כי לא ידעתי מה אעשה בתל אביב, והלכתי ברחוב אלנבי וברחוב רוטשילד לכל אורכו, וברחוב המלך ג'ורג' פניתי והרחקתי והלכתי, ובבית קפה ישבתי ושם נערה עומדת על הבאר, ואמרתי, תני קפה, ועיתון, אמרה, הקפה מיד, העיתון תקנה בקיוסק, ואמרתי קיוסק מה קיוסק, וקמתי והלכתי ואת הקפה לא שתיתי. והלכתי ברחוב אבן גבירול וברחוב קרליבך לכל אורכו, ותחנת האוטובוסים רחוקה, ונסעתי וחזרתי למעונות עובדים, ושם צבי יושב ליד החדרים ואתו ארנון, ואני עליתי למיטה לישון.
ולמחרת באתי בבוקר עם זריחה, וארנון לא בא ואיש לא בא. וחיכיתי וחיכיתי במחסן הטוריות ואיש לא בא, והלכתי והנה יחיאל בג'יפ, ואמר ע?ל?ה, ועליתי ונסענו לשדה, ושם עובדים ארנון וצבי ומושכים צינורות למתוח קווים, ויחיאל אמר, עכשיו לעבודה, והלכתי שורה ארוכה של כותנה, וקטפתי שיחים רעים מתוך הטובים, וקטפתי טובים מתוך הרעים, ורצתי לקווים והכיתי בטורייה בכל הכוח הכיתי עד שנשבר הצינור והמים פרצו והציפו את השדה, וארנון צעק, מה אתה עושה, מה אתה עושה, וברחתי ורצתי כל הדרך למעונות עובדים. ובערב הלכתי למועדון חברים, ושם שולה, ואמרתי, מחר אני נוסע, אמרה, נוסע לאן, אמרתי, אולי למדבר, אמרה, מדבר, אין פה שום מדבר, אמרתי, יש, בטח יש, אמרה, פה ירוק הכל, פה הכל מים, שום מדבר אין פה.
ולמחרת נסעתי לעיר באוטובוס של השעה שבע, והלכתי ונסעתי לתל אביב, ושם בתחנת האוטובוסים איש מוכר כרטיסים ואמרתי תן כרטיס למדבר, ואמר למדבר לאן, ולא ידעתי לאן, וצחק ואמר, אולי למצפה, ואמרתי, תן למצפה, ונתן ואמר, מחר בשבע בדיוק, וכבר היתה שעת צהריים. ויצאתי מתחנת האוטובוסים וסבבתי ברחובות כי לא ידעתי מה אעשה בתל אביב, והלכתי ברחוב אלנבי עד כיכר מוגרבי, ושם בקיוסק קניתי עיתון ובבית קפה ישבתי לשתות קפה ולקרוא בעיתון. שעה ארוכה ישבתי, ויצאתי והלכתי ברחוב בן יהודה וברחוב פרישמן לכל אורכו, ובכיכר בקולנוע גת נכנסתי ושם מקרינים סרט בהצגה יומית סרט מלחמה. ויצאתי וכבר ערב, והלכתי לכיכר מסריק ושם בבית קפה נערה עומדת על הבאר, ואמרתי, תני קפה, ואמרה, קפה מיד, ומנגד ברחוב אנשים עוברים בדרכם, וישבתי על החלון לצפות בעוברים. שעה ארוכה ישבתי, וכשיצאתי כבר היה ערב, ופנסים דולקים על הרחובות, והלכתי ברחוב אבן גבירול עד רחוב קרליבך, וברחוב קרליבך הלכתי ובדרך פתח תקוה פניתי והלכתי וחזרתי לתחנת האוטובוסים. ושם מעט אנשים ומעט אוטובוסים כי מאוחר, וכל החנויות מוגפות, ושומר הולך סובב.
ולמחרת... למחרת באתי בבוקר עם זריחה ויצאנו לשדה ולא שאלו ולא אמרו דבר. והלכנו בשורות ארוכות של כותנה וקטפנו שיחים רעים מתוך הטובים, והשמש עלתה. העבודה היתה טובה וריח האדמה דבק בבגדים שלבשנו. והלכנו שורה הלוך ושורה חזור, ועוד שורה הלכנו, וכבר היתה שעת צהרים.
"לעיני השמש הזאת", יורם נסלבסקי. מתוך גיליון 12 של "מטעם", המציין שלוש שנות פעילות.