לא כולל שירות

ישראלי אמיתי אוכל חומוס. הוא מנגב אותו בהנאה, מתענג על הטעם של הפיתה והמרקם העדין של המשחה, לוקח צ'יפס או מלפפון חמוץ בשביל פיצוץ קולינרי בפה ומשתדל להשאיר צלחת ריקה. יש, אמנם, אנשים עם תעודות זהות כחולות שלא אוהבים חומוס, הם אפילו משלמים מיסים כמו כולם ואולי אפילו חותכים אחרים בכביש תוך צפירות נמרצות, אבל הם לא אמיתיים. חומוס הוא המאכל של העם שלנו, כמו שצה"ל הוא צבא העם.

ספק אם מכירות החומוס היו עולות, לו משרדי הפרסום היו מחליטים לצאת בקמפיין שכזה, אבל יש מי שדווקא אימץ את הטרמינולוגיה הזו, ואפילו לתלות אותה על אוטובוסים.

הקמפיין – יוזמה של מספר משרדי פרסום - בא לקלל כל מי שהיה יכול להתגייס לצבא ובחר שלא לעשות זאת, באמצעות הסלוגן "ישראלי אמיתי לא משתמט". הקמפיין הזה מצטרף לשורה של יוזמות אחרות, כמו השוואת עברייני תנועה ומשתמשי סמים למחבלים, שמנסים לעקוף את הלב והמוח שלנו – כלומר לא לפנות לרגש או לשכל – ולכוון ישירות אל כלי הדם הנמצאים בלחיים.

אחרי הכל, לקרוא למישהו "לא אמיתי" – פגיעה בוטה באותנטיות של הקיום שלו - זה לקרוא לו מזויף, לא רלוונטי, מוקצה מחמת מיאוס; אלה לא טיעונים בעד גיוס לצה"ל, אלא ניסיון לקלל, להעליב ולגדף את מי שלא עושה זאת. וכשמקללים אתכם, אתם לא חושבים שטעיתם במשהו, אלא מבינים שמי שעומד מולכם הוא אידיוט איתו אין על מה לדבר. באופן אוטומטי, זה גם מונע מכם את רגש הבושה, שנחשב למטרה המוצהרת של הקמפיין הזה ושל דומיו. כי הצד השני נתפס כאנטגוניסט מובהק ולא כמישהו עם טיעון לגיטימי.

חברות הפרסום, שיזמו את הקמפיין, בוודאי מבינות את זה, אבל המטרה שלהם בכלל לא קשורה למשתמטים. זה בסך הכל גימיק של פרסום עצמי וחיזוק המותג שלהם, באמצעות ראיונות אותם הם מחלקים בתקשורת. הם כנראה גם מברכים על הפרסום הזה, כי בסך הכל הם תרמו ליציאת הבאזז, ומה יכול להיות יותר חשוב מזה? אבל אני מעולם לא האמנתי שאין דבר כזה פרסום רע (עד כמה עוד נחרוך את המשפט "כל עוד הם מאייתים את שמך כמו שצריך"?) ודווקא מקווה שתדמיתם תינזק, לפחות בעיניכם. גם אם אתם מסכימים שאסור להשתמט, הדרך היא להסביר למה – ליצור דיון מהותי ואינטליגנטי - ולא לירוק על מי שלא עושה זאת. יתרה מזאת, אם האסקלציה הזו תמשך – בדיוק כמו שהיא נמשכת בקמפיינים חסרי תועלת אחרים - לא רחוק הוא היום שבו יעלה הקמפיין שישווה בין מי שלא עושה צבא למחבל, ואז נוכל רק להתגעגע לרשימות החיסול שהוכנו למתמודדי "כוכב נולד".

הפחד האמיתי בהקשר של הקמפיין הזה, עולה מאוכלוסייה אחת שיכולה להאמין בו; שלא במפתיע היא גם האוכלוסייה עם הבטן הרכה ביותר; דובר באנשים שהתגייסו לצבא והחיים שלהם הפכו לסיוט. מכיוון שהשתחררתי לפני פחות משנה וזיכרונות הצבא עוד טריים אצלי, אני זוכר משיחות עם אנשים כאלה שלוש אפשרויות שנזרקו לאוויר בתדירות מאוד גבוהה: להמשיך לשרת, לצאת מהמערכת ולהתאבד. לצערי הרב, יש כאלה שבוחרים באפשרות השלישית, בגלל חוסר היכולת שלהם לראות את האור שבקצה המנהרה, למרות שבאופן אובייקטיבי היא לא ארוכה כל כך. על אף האפקטיביות הנמוכה עבור מי שנמצא בחיים האזרחיים ורואה את כל התמונה, את החיילים הסובלים הוא יכול לשכנע שהאור לא קיים, שהחברה תתייחס אליהם כאל מצורעים אם הם ייצאו על סעיף נפשי. אסור שזה יקרה.

בסופו של יום, שאלת חוק גיוס החובה היא אחת הבעייתיות ביותר בשיח הישראלי. עצם ההתעסקות בנושא הולכת נגד כל מה שלמדנו בגן ובבית הספר היסודי, כשעוד לא היו לנו יכולות של חשיבה ביקורתית. בשביל רבים מאתנו, שירות בצבא הוא אקסיומה. עם זאת, המספר ההולך וגדל של אנשים שלא מתגייסים מראה שהחשיבה האישית משתנה. החשיבה המערכתית עדיין מפגרת מאחור, אבל מתישהו, כשהמשתמטים של היום יגדלו את הילדים של המחר, נצטרך כולנו, או לפחות הנבחרים שלנו, לשבת ולדבר על זה. כולי תקווה שהשיח יעסוק בגרעין הבעיה, ולא בשאלת ה"מי אמיתי". עד אז, אני מציע לכם להתעלם מהפרובוקציות, אין מאחוריהן שום דבר נשגב.