ג'וזף שפרינצק, אמן מיצג וקול, יופיע במסגרת פסטיבל "הפזורה" במיצג "מחשבותיו של יוסף שפרינצק" המתקיים בחולון ברחוב יוסף שפרינצק הנקרא על שם אבי סבו, וב"עירפול" הביאנלה השישית הבינלאומית למיצג במופע "יובי הדקון".
יובי הדרקון
דואט של קול וכלי הקשה עם המוזיקאי חגי פרשטמן המבוסס על סיפור ילדים למבוגרים של יונה וולך, "הדרקון העצבני", על דרקון שמתקשה לשלוט על האש שיוצאת לו מהפה וכל הזמן שורף את עצמו עד שהוא הופך לסופר שכותב ספרים על האש. אני אוהב את הסיפור כי בשבילי האש שיוצאת לו מהפה היא קול אשר נמצא במאבק תמידי עם השפה. אני אוהב גם את האירוניה העצמית שיש בסיפור על מיתוס האמן המיוסר ועל מיתוס הגאולה דרך האמנות.
שפה
יש לי יחס אמביוולנטי לשפה המילולית. אני אוהב לקרוא ומוקסם מהצלילים של המלים, אבל גם מתעייף נורא מהר מיותר מדי מלים, עודף וורבאליות והתנסחות יתר. אני די שונא לכתוב בעצמי ובעיקר אוהב להתעלל (מתוך אהבה) במילים ובטקסטים של אחרים, להשתמש בשפה בצורה "לא נכונה" ולקחת אותה למקומות אבסורדיים לחלוטין.
הקהל האידיאלי
אין לי "קהל יעד" אליו מכוון את העבודה שלי. אני פשוט מנסה לעשות דברים שאני בעצמי הייתי נהנה לשמוע ולראות. באופן אידיאלי הייתי רוצה קהל שיהיה פשוט מוכן לפגוש אותי ואת האמנות שלי ולהנות מדברים שאני נהנה מהם: הקסם של הקול והמוזיקה של מילים הנאמרות, הומור עצמי, משחקיות ושעשוע, פשטות וכנות של האופן בו אתה מביא את עצמך, סקרנות וחופש מחשבתי שמאפשר לשוט בין רעיונות ועולמות שונים זה מזה וליצור חיבורים מפתיעים בין דברים.
אמנים שהשפיעו עלי
אני מקבל השראה כל הזמן מאמנים ותחומי אמנות שונים. כיום אלו בדרך כלל השפעות לתקופות קצרות ומאד ממוקדות בעניינים מסוימים. האמנים שאמנה כאן שייכים יותר לתקופה המעצבת של היצירה שלי: לורי אנדרסון כל התפישה של מופע בין תחומי, ושילוב בין טקסט, מוזיקה ואמנות חזותית. ההרצאה שנתנה בביקור שלה בבית הספר לתיאטרון חזותי בו למדתי מאד השפיעה עלי. מרדית' מונק באמצעותה גיליתי בפעם הראשונה את אמנות הקול. סמואל בקט דרכו גיליתי תפישת חלל וזמן חדשה, ומינימליזם בביטוי המשורר. אי.אי. קאמינגס דרך השירים שלו הגעתי לתפישת שלי לגבי טקסט-סאונד.
אמנות טובה
אמנות טובה באמת לא יכולה להיכנס לשום הגדרה של "אמנות טובה", לא הגדרה שלי או של מישהו אחר. אם בכל זאת אני נאלץ להגיד משהו, אז זה קשור איכשהו לחוויה של תנועה פנימית, כמו ריקוד שבו אתה חווה את הזמן, את החלל, הגוף והתודעה שלך באופן חדש, ומצד שני קיים אלמנט של חיבור, אפילו בוטה, לכאן ועכשיו.
אמנות גרועה
מרגיז אותי לראות אמנות שמתאימה את עצמה בצורה אוטומטית למסגרות, פורמטים ודעת קהל. אמנות שיש לך תחושה שהיא נעשית על פי מפה מותווה מראש, עם קונספט שיווקי וקהל יעד. בתחום שלי, המיצג, שבו האמן משתמש בגוף ובעצמי שלו כחומר, מרגיז אותי שימוש לא אחראי באפקטים פרובוקטיביים או שטחיים של ביזוי הגוף והנפש.
תיק עתונות:
בימי לימודיו בבית הספר לתיאטרון חזותי גילה ג'וזף שפרינצק שבמקום לבנות תפאורות כמצופה, הוא מייצר את העולם החזותי באמצעות קולו. החושניות שהוא מצליח לבטא נוצרת בעזרת משחקי הקול, אינטונציות, הבעות פנים ומשחקים עדינים עם מבטאים שונים. הוא מאמין ביכולתו של הקול לא רק לספר, אלא גם "להראות" דברים במקום הויז'ואל.
לעיתים הוא עובד עם טקסט נרטיבי, ופעמים אחרות מפרק ובוחן צירופי הברות. בין העבודות ה"סיפוריות" יותר ניתן למנות את סיפורה של גרטרוד שטיין "העולם העגול", "הפר פרדיננד" של מונרו ליף ו"הדרקון יובי", איתו הוא מופיע ב'עירפול', המבוסס על סיפור ילדים-מבוגרים שכתבה יונה וולך (בשם הדרקון העצבני) אודות דרקון שמנסה להשתלט על פליטות האש שלו והופך בסופו של דבר לסופר.
שפרינצק מפרק את העבודה שלו עם נרטיבים לשני רבדים: הרובד הישיר והקומוניקטיבי, ורמה מוצפנת המכילה מסרים 'לא פשוטים' כהגדרתו. סיפורו של הדרקון יובי עשוי להשמע כסיפור ילדים כמעט תמים, או כסיפור פסיכולוגיסטי על החברה הכופה על הפרט להדחיק את תשוקותיו ופחדיו, אבל שפרינצק קורא בו, ויוצק לתוכו בעזרת המניפולציות הקוליות מידה של גיחוך על מיתוס "האמן הסובל".
הוא קושר את הדרקון העצבני לאוטוביוגרפיה של וולך, המייצגת את דמות האדם המיוסר שהאמנות גואלת אותו. אלא שהמציאות רחוקה מהדימוי: האמנות לא תמיד מביאה מזור, ולא מעט אמנים, עיתונאים ואנשי יחסי ציבור עושים שימוש מודע וציני בביוגרפיה המלודרמטית: "הסבל בביוגרפיה הוא חלק מיחסי הציבור של האמן", אומר שפרינצק, "אנשים מאוד אוהבים את זה משום שזה מסביר להם את האמנות בדרך הקלה. זה איום ונורא".
ביצירות המבוססות על הברות וג'יבריש הוא עובד עם סט של הגאים: "אני מתחיל לבנות הגיון פנימי חצי מוזיקלי וחצי דיבור. יש אקורד, ותבנית מוזיקלית שחוזרת כל הזמן. זאת עבודה בין תחומית עם השפה והקולות של השפה. יחסים בין טקסט לסאונד." יחסי הטקסט-הסאונד הם התנסות אסוציאטיבית עם השפה: "כמו מילה שאתה אומר לא נכון, קצת משונה, בדומה לנסיון טרום-שפה. ילדים משחקים עם השפה באופן הזה והיא יכולה לקבל אסוציאציות פרועות".
עבודות טקסט-סאונד שייכות למסורת של האמנות המודרניסטית. תנועות כמו הדאדא, הפוטוריסטים והסוריאליסטים השתמשו רבות בסאונד כתחליף לחזותי. "ההיסטוריה של העבודה עם שפה ועם ג'יבריש קשורה להתנגדות", מסביר שפרינצק, "מאבק במנגנוני השלטון דרך השפה. סיפורי הילדים לוקחים חלק בהבנית הערכים שהחברה בנויה מהם, והם עושים את זה בצורה סוגסטיבית".
סיפורי הילדי מרתקים אותו בין היתר בגלל המשמעויות הסוציולוגיות והאנתרופולוגיות שלהם: "אני קורא לסיפורים האלה 'סיפורי ילדים למבוגרים'. יש בהם סיפור ילדים, ואליגוריה למבוגרים. האופן שבו אני עובד עם הטקסט מעניק לו את המשמעות האליגורית. בסיפורי הילדים מגולמים פולחני מעבר שמכניסים את הילד לחברה, מכוננים התנהגות חברתית. השימוש שלי בשפה מקצין את האופן שבו החברה עושה אינדוקטרינציה באמצעות השפה".
בסיפור הילדים "הפר פרדיננד" אותו הפך לעבודה הכוללת גם ויז'ואל (בשיתוף אמן האור ג'קי שמש), הוא חושף לא רק את אותם ערכים עליהם הוא מדבר, אלא גם מעט מדרכי האימפריאליזם האמריקני. סיפורו של הפר הספרדי עדין הנפש שנגרר בטעות לזירת מלחמת השוורים, ובסופו של דבר חזר הביתה בלי להלחם, נכתב על ידי סופר אמריקאי בימי מלחמת האזרחים בספרד, והוא ביטוי של ידם הארוכה של האמריקאים שניסו להתערב במאבק בספרד באופן גלוי, אבל גם באופן סמוי, על-ידי נסיון להחדיר את הערכים הרצויים באופנים שונים. שפרינצק מביע את הגרוטסקיות באמצעות קולו, וחושף את חוסר ה'אותנטיות' של הסיפור בעזרת שימוש במבטא מקסיקני מזוייף.
ילדים שצופים בעבודות אמנם אינם מבינים את המימד האליגורי, אבל ההופעה שלו מושכת אותם: "העבודות שלי מאוד נגישות לילדים. הם נתפסים על זה בגלל החזרות של המילים. יש בזה אלמנט בלתי אמצעי, זה מצליח לחדור בלי שאני מתכוון או מייעד".
התיאטרליות בה הוא מביע את עצמו, שונה מההתנהלות שלו במציאות: "אני הרבה יותר סגור וביישן, אבל בסיטואציות מסויימות נכנס בי איזה שד פרפורמטיבי. חלק מהכיף הוא לעשות את הדברים שבדרך-כלל לא היית עושה, ללכת לקיצוניות מבחינת הקול והאופן שבו אתה מופיע בפני אנשים".
***
"מחשבותיו של יוסף שפרינצק" - (במסגרת פרויקט "הפרעות סדר", פסטיבל "הפזורה"). המיצג מתקיים באזור המרכז הישן של חולון, מול ככר ויצמן בצד השני של רח' שנקר. יום א' 16/12 בשעה 16:00, יום ב' 17/12 בשעה 19:00.
"יובי הדרקון" - (במסגרת הביאנלה הבינלאומית למיצג "עירפול") במרכז לאמנות עכשווית, רח' קלישר 5 תל-אביב. יום ג', שעה 20:00.