שעווה זה כואב

עושה רושם שסולוואקס כבר לא יהיו רמיקסרים גדולים בגלגול הזה. שום עבודה מחודשת שלהם לא מקרינה מתוכה סימנים של שאר רוח. זה לא קשור ישירות לאתוס הבריוני שהם מביאים איתם אל תוך הגירסאות - שהוא כבר יותר עניין של טעם אישי - אבל בהכרח משהו ממנו מחלחל, ומפריע לשכל שלהם לעבוד כמו שצריך. לכן כל כך הרבה רמיקסים שלהם נשמעים כאילו בלעו וירקו אותם החוצה עם קצת אקסטרה נזלת - בלי ללעוס, ובטח בלי להתבונן קצת קודם. הרמיקסים לגוסיפ, ל-LCD לדי ג'יי שאדו, לגורילאז ולקיילי - כולם בינוניים, שבלוניים ומתאמצים מדי. לכן אני חושב שבמקומות של הרייבים והאסיד - המפלט הטבעי של החנונים האשכנזים - זה יוצא להם תמיד הרבה יותר טוב. הרמיקסים לרובי וויליאמס, יומן ריסורס והקלאקסונז הם דוגמאות טובות בהקשר הזה.

ולמרות הכל, ובלי שום קשר לטורי הפרוז והקונז מהפסקה הקודמת, האסופה הכפולה הזאת (שחציה השני ממוקסס) היא מסמך חשוב. בזכות התרומה של החבר'ה האלה לתרבות המאש-אפ, בזכות העבודה המתמשכת על גדר ההפרדה בין הרוק והדאנס ובטח שבזכות רשימת הפציינטים הארוכה. חוץ מזה, השם המלא של התקליט הזה די מצחיק.

סולוואקס, "Most of the Remixes" (הליקון/EMI)

אחרי סיבוב הבכורה על החדש של קיילי, ההחלטה להוציא את "2 Hearts" בתור הסינגל הראשון מתוכו נראית קצת פחות מוזרה. עם כל הבלגן שהולך פה ועם כל המפיקים ששולחים ידיים, אין כמו שיר גלאם מקושקש היטב בשביל לבלבל את האויב. חוץ מהמחווה הבינונית הזאת למארק בולאן, "x"מציע גם את ההתעלקויות הצפויות על גוון סטפאני, ג'סטין, מדונה ובלדה איומה נוסח גאי צ'יימברס (מאת גאי צ'יימברס, אגב).

אבל מה שבכל זאת מוזר כאן הוא גודל הפספוס. משהו כמו שליש תקליט מורכב מלהיטי קיילי קלאסיים, שמוצאים את הדיווה החלודה-לכאורה בכושר שיא ממש. רגע השיר בהקשר הזה מגיע בדיוק באמצע הקונסטרוקציה, עם ההמנון המטורף "The One", שמתכתב יפה עם "I Believe in You" מלפני כמה שנים. אז מילא העובדה שלפנינו אחד הלהיטים הכי גדולים של 2007; מילא שהוא לא יצא כסינגל ראשון, וכנראה שגם לא שני; אבל רבאק, אם עפים כאלה זיקוקים מהמפגש של קיילי עם הפרימייסונז שהפיקו אותו, לא עדיף להיפטר מכל מיני נודניקים נוסח קלווין האריס ולהביא תקליט שלם מלא בדברים כאלה? קצת יותר מיקוד, ויש מצב שהיינו מדברים כאן עכשיו על תקליט הפופ של השנה. בינתיים נסתפק במה שיש.

קיילי, "X" (הליקון)

מעט באיחור אני רוצה להסב את תשומת הלב לתקליט השני של גרייבנהרסט, שיצא לפני חודשיים. יש שם כמה רגעים ממש יפים, שמזכירים לנו שעדיין קורים לפעמים דברים טובים בווארפ. ממליץ בכל לב להתייחס ל"Hollow Men" וגם ל-"Farewell, Farewell", קאבר רווי בהפרשות ארתור ראסליות לשיר של פיירפורט קונבנשן.

גרייבנהרסט, "The Western Lands"
(Warp)