וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לחם ומחאה

דן וינונסקה

20.12.2007 / 16:54

רדיוהד, אליוט סמית' וניק דרייק שילבו בהצלחה בין נימה אישית למחאתית וגרמו לנפש של דן וינונסקה לצאת מתוך הגוף

אם נתבונן לרגע בכללים המוכתבים לנו על ידי חברות התקליטים, נגלה בוודאי כי המוזיקה הפופולארית איננה נוטה לערבב שירי אהבה עם שירי מחאה. הראשונים, שמורים ללבבות שבריריים של אמנים כמו אליוט סמית' וניק דרייק ומהווים מכרה זהב לחברות התקליטים, שלא מהססות (ואולי למזלנו) להוציא אוספים חדשים, גם אחרי שליבם של אלו הפסיק לפעום.

"New Moon", האוסף החדש של אליוט סמית', יצא במאי השנה ומכיל בעיקר קטעים שלא נכללו באלבומיו של סמית, אבל היו משתבצים בכל אחד מהם היטב. הדמואים וההקלטות הביתיות שגם אותם אפשר למצוא בשפע באלבום מספקים אף הם את הסחורה לאותם מעריצים צמאים שלא זוכים עוד לשמוע חומר חדש של היוצר הנפלא הזה. האוסף של ניק דרייק, "Family Tree", לעומתו, מספק דווקא הצצה אל עולמו המוזיקלי של אמן לעתיד. הוא מתחקה אחר שורשיו של דרייק ושולף מן המדפים המאובקים חומרים שנכתבו עוד בטרם יציאתו של אלבומו הראשון "Five Leaves Left". בין השירים הנדירים שבאלבום, נמצא גם את "The Kegelstatt Trio" יצירה קלאסית של מוצרט אותה מבצע דרייק (על הקלרינט) ביחד עם אימו ואחותו.

ראש מעל המים

גם "In Rainbows" הוא אלבום מחאה, אבל לא במובן הטיפוסי של המילה. הליריקה, אם נשמע לדבריו של תום יורק, עוסקת באותו פחד שאוחז אותנו כשהגוף שלנו תקוע במקום מסוים, אבל הנפש רוצה להיות במקום אחר. למעשה, רדיוהד איננה מבקשת להביע את עמדותיה כלפי חברות התקליטים באמצעות מילים מתוחכמות כמו שעשו בזמנו הפינק פלויד ב-"Have a Cigar", אלא לתרגם הלכה למעשה ולצאת למלחמה גלויה במדיניות הקפיטליסטית של אותם תאגידים. עם סיום החוזה שלה עם EMI, היא פונה ליצירת אלבומה השביעי והמצוין ומשחררת אותו ללא תיווך של חברת תקליטים, ובלי מחיר מוגדר לעולם הקיברנטי. המשמעות בפעולה זו היא כפולה: ראשית, הבנה כי במציאות העכשווית לא ניתן להלחם בתופעת ההורדות הבלתי חוקיות ולכן מן הראוי לפעול לצידה, ושנית, הכרה בעובדה שחברות התקליטים בעולם הדיגיטלי, אינן עוד מתווכות בין האומן לקהל הרחב, אלא נהפוך הוא - הן שלב בלתי נחוץ בתהליך ההפצה המייקר את העלות הסופית של המוצר ומונע את החופש היצירתי של האומן מתוך שיקולים כלכליים גרידא.

הפעולה של רדיוהד מרכזית בחשיבותה ומסוגלת לערער על הקונבנציות של תעשיית המוזיקה הפופולארית. אם זאת, אל לנו לשכוח כי אותה פעולה, יכולה הייתה להתגלות כאפקטיבית ומוצדקת רק בזכות אותו סטטוס השמור ללהקה, וקהל המעריצים העצום שלה. לצערנו פעולה דומה מלהקה פחות מוכרת הייתה בוודאי מסתיימת במכירה של עשרות ובמקרה הטוב מאות אלבומים ולא הייתה מאפשרת להם אפילו לכסות את העלויות הכספיות של האלבום.

אופרה בגרוש

לקראת סוף 2007, באוקטובר ליתר דיוק, חוזר אלינו המתופף המזוקן והמזדקן של סופט משין עם אלבום סולו (החמשה-עשר במספר) יפהפה, עדכני, ונגיש יותר מקודמיו. נע בין אותם תככים אינטימיים וכאוס חברתי אוניברסאלי, מצליח "Comicopera" של רוברט וויאט לגשר על הפער בין אותם שירי אהבה ושירי מחאה. אלבום הקונספט, המורכב משלושה אקטים כיאה ליצירת אופרה, מספק לנו חוויה מוזיקלית עשירה ומגוונת הנעה בין רוק, ג'אז, אלקטרו, פסיכדליה, פולק, בלוז ומוזיקת עולם. עירוב הז'אנרים האופייני לוויאט כבר מתחילת קריירת הסולו שלו, לפני למעלה מ-40 שנה, מגיעה עם "קומיקאופרה" לכדי שלמות וממקמת אותו בראש רשימת האלבומים החשובים של 2007.

חוץ מוויאט היו עוד לא מעט דברים מעניינים ב-2007. איסלנד, למשל, מקבלת מקום של כבוד עם Múm שנטשו קצת את המלנכוליה הטיפוסית שלהם והוציאו את "Go Go Smear The Poison Ivy" אלבום פולקטרוניקה צבעוני ועשיר וכמובן סיגור רוס, שמבטיחים את מקומם לא בגלל הדיסק הכפול, אלא דווקא בזכות הדי.וי.די שיצא לקראת סוף השנה. הדי.וי.די מצליח לחזק את הקשר הקיים בין המוזיקה של הלהקה והאלמנטים הויזואליים המשרתים אותה. בין העטיפות המושקעות, הקליפים האומנותיים, ופסקולים לסרטים כמו "Screaming Masterpiece" סיגור רוס תמיד שמו דגש על המימד הוויזואלי. הסרט הדוקומנטרי וההופעה החיה המופעים בסט, הם חוויה אסתטית ומוזיקלית, שתגרום גם לאלו שלא כל כך מכירים אותם להחסיר פעימה.

דן וינונסקה מגיש את התוכנית מבט מפוזר מהחלון, יום ב' ב-01:00, בקול הקמפוס

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully