זמן עמיתי

    ההשוואות לאליוט סמית' עושות עוול לעמית ארז ומאלצות אותו לברוח מוזיקלית. שרון אריאלי עם פריטה אקוסטית

    • עמית ארז
    שרון אריאלי

    כאחד משני הזמרים/יוצרים המאונגלזים הבולטים מחוץ לתל אביב - בצוותא עם גבע אלון - נפלה על כתפיו הצנומות של עמית ארז ההשוואה הבלתי פוסקת לאחד, אליות סמית' ז"ל. הסיבות לכך הן בעיקר ואקום וטיימינג - סמית' בדיוק סיים את דרכו בעולם הזה והאנושות נזכרה להבין את כמות הכישרון שאבד חמש דקות מאוחר מדי. במקביל, בישראל מתחזקת התחושה שהשפה העברית אינה יכולה לשאת את מגוון התחושות שמציפות יוצרים שלא גדלו על ברכי שלום חנוך. ארז, מעריץ סמית' אדוק, פשוט היה שם, במקום ובזמן הנכונים, גם כדי לרשת ההשוואה, ולמלא את החלל שדרש שירים בשפה זרה, שתרגיש קרובה.

    ההשוואה הזו עשתה לארז עוול: סמית' ז"ל הוא אחד היוצרים הגדולים ביותר שנתברך בהם כדור הארץ, אבידה כה גדולה, שהעולם עוד לא מבין עד כמה הוא יחסר לו. ארז, כותב חביב וחד-גוני (גם באלבומו הראשון, ששניים משיריו עובדו לאלבום הנוכחי), מגלה אמנם התקדמות משנה לשנה, אולם לא יכול - ויכול מאוד להיות שגם לא רוצה - להגיע לעומקי השאול אליהם צלל סמית' בעיניים פתוחות. זהו אינו בהכרח דבר רע; לעולם יהיו כותבים טובים ממך ויוצרים אגדיים ממך, במוזיקה כמו בספרות או ספורט. אלא שההשוואה התכופה הזו לא אפשרה לארז התפתחות במסלול הלגיטימי לו, ובאלבומו החדש, הוא כבר נאלץ לברוח.

    עוד בוואלה! NEWS

    ארוחה במעטפה ב-10 דקות הכנה

    אודי ברקן ואושר אילדמן
    לכתבה המלאה

    לחם ארז

    ארז, בחלק לא קטן משירי האלבום מלווה בלהקה מנופחת, שמנסה לאזן את העדינות הטבעית שלו בצליל פומפוזי, שנשמע כאילו במקום להיות מעריץ של אליוט סמית', הוא הפך למעריץ של מיוז; ייתכן וזו דרכו של עמית ארז לסמן טריטוריה במרחב מוזיקלי, שנתון תמיד להשוואות ומדידות; כאילו בהתפרקות נוסח "Come Get Your Love" או החלק השני של "Cinnamon Scattered Along Your Shoulders" יוכל ארז להיפטר מהקוף שרוכב עליו מאז התחיל במסעו המוצלח ברחבי המוזיקה האלטרנטיבית בארץ ובאירופה (ארז חי בהולנד תקופה, ושירו "Postcard" מועמד לפרס בתחרות ה IMA). לא רק שהטוויסט הסגנוני הזה לא נשמע טוב, הוא נשמע מאולץ; ארז נשמע במיטבו כשהוא משתמש בטכניקה המצוינת שלו בגיטרה אקוסטית ומסתפק בתוספות מינימאליות. כך היה בשירו הטוב ביותר עד כה, "Endings Get An Early Start", וכך גם ב "Oh My God" המקסים באלבום החדש.

    שניהם הצטיינו בטקסטים לא יומרניים, שלא הצריכו ציוויים צווחניים עטופי דיסטורשן. אם לחזור לאופיו של סמית' לרגע, גם הוא נעזר בלהקה מחושמלת היטב, אך לעולם לא נתן לה להוביל את מהות היצירה שלו, ובוודאי שלא להגדיר אותה, אולם לעומתו נשמע ארז יותר מדי פעמים כסולן נגרר של להקה, מאשר כיוצר עם אמירה אישית חזקה. אפילו הקאבר שביצע ארז ל-"My Will" של מינימל קומפקט (בחירה מבריקה לשירם היפה ביותר), נשמע עמית ארזי יותר מרוב השירים באלבום, ולכן גם טוב יותר.

    ארז מולדת

    הצעד המתבקש מכאן הוא מציאת שותף מוזיקלי בעל ניסיון רב יותר ביצירה אקוסטית-קלאסית עם אספירציות אמנותיות דומות לאלו של ארז. נעה בביוף, איתה ארז נוהג להופיע לא מעט ואף השתתף בהקלטות אלבומה, זכתה בפיס עם גרג וויקס. ארז צריך לבצע צעד דומה כדי להשיל את המשקל המיותר שרובץ על שיריו.

    ככותב שירים, ארז לא באמת משתנה: אלו אותם שירים שהיו שם תמיד, כשהוא לא ממש מספק תובנות חדשות או מדהימות על חיינו כאן ועכשיו, מה שהופך את רובם לפשוט משעממים. לעומת זאת, השימוש שלו בשפה האנגלית הופך יותר ויותר קולח, ובאופן טבעי גם יותר מוצדק. בניגוד לגבע אלון, למשל, קשה להאמין שהוא יאמר דברים חשובים יותר בעברית. זהו הישג לא רע בכלל לאמן בן 27, שנודד בבארים זעירים, רוכש לעצמו קהל נאמן, וממשיך את תהליך ההכשר של היצירה באנגלית. הבעייתיות היא שארז, כמו אלון, עלול להגדיר את רף הציפיות מיוצר-כותב בשפה האנגלית בישראל, מה שלא יעשה חסד עם התרבות המקומית: לפני שיהפוך לאייקון מקומי (ואין לי ספק שהוא בדרך), רצוי שיוציא אלבום אחד טוב באמת.

    עמית ארז, "Amit Erez" (אנובה רקורדס)

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully