בואנוס איירס

נדמה לי שבלהט האירועים הצליחה להתפקשש מהתודעה העובדה שקווין איירס הוציא לא מזמן תקליט חדש. אבל לא רק להט האירועים אשם בפיקשוש הזה. חיפוש זריז מגלה ש"The Unfaiground" אמור היה לצאת כבר לקראת אמצע 2003, כשמחלה קשה – עליה הוא התגבר בינתיים - שיבשה את כל התוכניות. התקליט הזה יצא בסופו של דבר לפני כמה חודשים, וזה ממש משמח. קודם כל, בגלל שזה תקליט ראשון של האיש הפופי והאהוב הזה מזה 15 שנה; ושנית, מפני שהוא נשמע בדיוק כמו 1971. בשביל פזמונאי אנגלי כל כך, עם קול שמלטף גם היום כמו סאונה פינית, ועם אותם שירים מדויקים כמו בימים ההם, נראה לי שאין הרבה מחמאות גדולות יותר. אני אוהב אותו ממש.

קווין איירס, "The Unfairground"
(Lo-Max)

אם אנחנו כבר בפקשושים, הנה עוד אחד שחמק מתחת לרדיאטור. אלבום רמיקסים שיצא עכשיו בלייבל Stones throw הוביל אותי לריליס מעולה מהשנה שעברה: רה-אישו של בחור שכינה את עצמו סוויט סטיב, ושהקליט בין 88' ל-92' שורה ארוכה של שירי לו-פיי-פאנק גרוביים ביותר, יחד עם פינאט באטר וולף – הבוס של סטונס ת'רו. "At the Mall" הוא בדיוק מה שאפשר להקיש מהשם שלו. שירים על ייאוש פרברי, ארומה מרוכזת של ניכור ושל אאקזמה בין אצבעות הרגליים. החיבה להיפ-הופ ואלקטרו מהאייטיז ניכרת, ולצידה גם קאברים מדהימים לג'וי דיוויז'ן ודבי דב. בחיאת זומזום, עזבו בצד את הרמיקסים ותתחילו ישר מהדבר האמיתי. יש שם רגעי חסד אמיתיים.

ברון זן, "At the Mall + Remixes"
(Stones Throw)

אל תתפסו אותי במילה, אבל נראה לי שזה אחד הקאברים הכי יפים ששמעתי השנה. Oscillation, להקה אנגלית עם חוש טוב מאוד לפסיכדליה, עושה את השיר הנהדר הזה של ג'וליאן קופ. המסקנה שעולה כאן היא שבפופ כמו בבישול, כשיש לך חומרי גלם מעולים, עדיף לגעת בהם כמה שפחות.

מקווה שאינני פולש כאן לדומיין של טל מסינג כשאני אומר שהשיר הזה ממש לעניין. מדובר בצרפתים, כמובן. סבסטיאן טלייה על הווקאלז, וג'יימס בונד על הקליפ.

ריליס נעים ביותר במו?ד באלרי עדין וברוח טובה, באדיבות לייבל בריטי קטן בשם Clermont 56. חפשו מתוכו (בין השאר, זאת אומרת) את הרמיקס הארוך והמענג של האידיוט בויז ל"Vegetable Square".