זמן אמצע

לא בחרתי לבוא לעולם. ובפרט, לא למזרח התיכון ולישראל. לא שמדובר בטרוניה אנטי-פטריוטית, אבל חדשות בפריים טיים? יש קבוצת תמיכה להתמכרות הזו?

יונית לוי מציינת בתום כתבה ש"לא יאמן, שיקגו זה כאן". אם זה שיקגו אז למה משדרים חדשות ב-20:00?

טוב לדעת שבים השינויים בקיום הארעי והזמני שלנו, יש דברים שוודאות קיומם יציבה ומאחדת את אותנו כמו הידיעה שיום אחד כולנו נמות. למשל כתבת סיום קורס טיס על משפחת הטייסים - האבא, הבנים וכח הג'י. כולם טייסים, לכולם יש אות במקום שם פרטי. לו הייתה לי כנף, הייתי חשה עכשיו רעד קל של התרגשות.

לוק אט מי איים סנדרה די! בצר לי איני לוקה בבלונדיניזם כרוני ולכן, על אף כל הפעמים שנהגתי בחלון סגור זועקת יחד עם אוליביה ניוטון ג'ון את Hopelessly devoted to you, אני חשה שיש לי יותר סיכוי לגלם את ריזו. נו, זו שכמעט נכנסת להריון.

דו"ח מטלות בזמן הפסקת פרסומות: מקלחת, כלים, להוריד מצעים, לשים מצעים, להפעיל מכונת כביסה, להוריד זבל. תודה לאל ולראובן אדלר.

אחרי שוויתרתי על אמנון לוי לטובת גריז, תהיתי אם יש מניע לעבור חזרה לערוץ 10, אך חששתי שהמעבר ל"מראה" עם אורנה דץ הוא על אחריות הצופה בלבד, ואם כבר קיצוצים ותוספות, "המסור" ב-yes2 עושה לי פחות בחילה.

מילה לסיום לרשויות לרווחת הילד: אם אסף אמדורסקי שופט ב"גריז", ומיכל שופטת ב"נולד לרקוד", מי שומר על הילדות?