גבר בשחור

עוד פעם וויל סמית' בתפקיד אפרו-אמריקאי גזעי בעתיד? לא ב"אני האגדה", סרט שהקפיא לגיא שמי את הביצים

גיא שמי
27/12/2007

מכירים את הצ'יזבט הקצר בעולם – "האדם האחרון בתבל ישב בביתו, לפתע נשמעה דפיקה בדלת"? זו פחות או יותר נקודת הפתיחה של "אני האגדה", סרטו השני של הבמאי פרנסיס לורנס, מי שאחראי ל"קונסטנטין" הנורא.

וויל סמית' – בתפקיד בו הוא מפליא כאשר אינו מגלם כושי-גזעי - הוא המדען רוברט נוויל והוא לבד בניו יורק. לא לבד כמו מקולי קלקין, כי אם לבד כמו טום הנקס - בשלוש השנים האחרונות בחייו של נוויל, מגפה אדירת מימדים הרגה כ-90 אחוזים מאוכלוסיית העולם והפכה את מרבית הניצולים לסוג של מפלצות אוכלות אדם שנשרפות מהשמש. נוויל מחוסן מפני המגיפה. הוא מסתובב בעיר רוב היום ומנסה נואשות למצוא תרופה במעבדה אשר במרתף ביתו בלילה, אולם בדידותו מעיקה עליו, המוטיבציה שלו היא לא בשמיים וגם הבריאות הנפשית שלו היא לא מה שהיתה פעם. תחשבו על שילוב בין "התפרצות", "מלחמת העולמות" "להתחיל מחדש" ו"שחר המתים" מ-2004, אבל מהחלקים הטובים של כולם.

אגדה השמאלית

אז יש לנו את וויל סמית' בעתיד לא ברור עם אויבים ורובה. תוסיפו לזה את חוש ההומור "מלא הנשמה" שלו וקיבלנו את רוב סרטי המדע בדיוני בהם השתתף עד כה. ההבדל הוא שנוויל בסיפור הזה לבד; חוש ההומור שלו מתבזבז בעיקר על הכלבה שלו ומספר בובות מחלונות ראווה שעמן מתחיל נוויל לפתח יחסים יותר ויותר מתוחים ונראה שכל הקוליות שבעולם לא תעמוד לשפיותו של מישהו בסיטואציה שלו. והוא לבד לגמרי. אנחנו לאט לאט מקבלים את ההרגשה שכבר יש לו שגרת חיים שמותאמת לסביבה שלו והוא מנסה להוציא ממנה את המיטב, אך אותה שגרה גם הולכת ומתערערת ככל שהזמן מתקדם. שליטתו המוחלטת בטקסט של "שרק" מעידה כי לא היו לו יותר מדי עיסוקים חשובים בזמן האחרון.

במסר הרדיו שהוא משדר בכל שעה ובכל התדרים, הוא מושיט את ידו לעזרה לכל מי שאולי נשאר חי, אך שימושו החוזר במילה "בבקשה" גורמים לנו לחשוד שמא הוא משתוקק לחברה יותר מהכל. כאשר עולה חשד שמא עוד אנשים הצליחו לשרוד את המגפה, נראה שמוחו מסרב לקבל את הבשורות הטובות ובעיקר, כאשר הוא מפחד, הוא מפחד כמו מישהו שהשאירו אותו לבד. נחמד לראות שלא חייבים דמות גדולה מהחיים כמו מוחמד עלי בשביל להוציא את סמית' מהשפיל המדליק מבל-אייר שלו, קל וחומר בסרט מדע בדיני, ושלא יהיו טעויות. מדובר בתפקיד טוב יותר מ"עלי".

הסרט שמתרחש סביב רוברט נוויל הוא סרט מצוין. הוא מתחיל בבת אחת ולא עוזב אותך לשניה. העיר נראית ונשמעת מדהים, ככל שהעלילה מתקדמת מגלים יותר ויותר חלקים מן התמונה השלמה, אבל לא נעשה ניסיון לסגור את כל הקצוות בצורה הרמטית. זהו לא סיפור על סופה של האנושות, אלא סיפורו של אדם בודד – בדומה לטום קרוז ב"מלחמת העולמות" או שרה פולי ב"שחר המתים" – בתוך כל הכאוס הזה; כל מה שאנחנו יודעים, חושבים ומרגישים מגיע ישירות ממנו, ולא מהמצב הקטסטרופאלי שסביבו.

"אני האגדה" הוא אחד הסרטים המבהילים שיצא לי לראות בשנה האחרונה - מה שאומר שאם אצפה בו בקולנוע, על המסך הגדולף האפקט יהיה חזק יותר. הבעיה היחידה בסרט - אם חייבים להצביע על כזו - היא האפילוג. למרות היותו של זה בהחלט סביר, הוא אינו עומד בקנה אחד עם השעה וחצי המטורפות שקודמות לו (אבל אינו מעיב על החוויה הכללית).

הדבר הכי משמח בכל הסיפור הזה הוא רמת ההידוק הגבוהה של הסרט. הסרט לוחץ על הגז ולא מרפה, מבלי להימתח ולהימרח ונסגר בדיוק ברגע הנכון – 100 דקות של קולנוע לתוך הגולגולת, בלי שלושה סופים ובלי טוויסטים מיותרים.

  • וויל סמית

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully