THE END, סרט ההמשך

למרות שאולי כבר קצת משעמם לדבר עליו, 2007 ללא ספק הייתה שנה מלאת אירועים עבור הבמאי/ מפיק/ תסריטאי/ אימפריה ג'אד אפאטו ("בתול בן 40"). כדור השלג התחיל להתגלגל עם "הדייט שתקע אותי" – קומדיה רומנטית גסה וטובת לב שהפכה את סת רוגן, בן טיפוחיו של אפאטו, לכוכב - וצבר תאוצה עם "סופרבאד", קומדיית התבגרות גסה וטובת לב שהפכה את סת רוגן לכוכב עוד יותר גדול. אבל בדיוק כשהיה נראה ששום דבר לא יוכל לעצור אותו, התרסק אפאטו בסופשבוע שעבר עם "Walk Hard", ביופיק פארודי בהפקתו, שבו ג'ון סי. ריילי מגלם זמר א-לה ג'וני קאש. מוזר. הטריילר דווקא נראה מצחיק.

בכל מקרה, גם בשנה הבאה בית ההרבעה של אפאטו צפוי להשריץ לפחות ארבעה סרטים, והמבטיח שבהם הוא "The Pineapple Express", קומדיית סמים שבה מככב (שוב) סת רוגן (שגם כתב).

מאוד נהניתי לראות את "בייוולף" באיימקס תלת ממדי. כלומר, מאוד נהניתי מחוויית הצפייה. מהעובדה שנפתחה כאן למעשה דלת לעולם שלם של אפשרויות חדשות שעשויות להמשיך לשנות את חוויית הצפייה הקולנועית. מהסרט נהניתי פחות. אבל הטכנולוגיה כבר כאן, תרצו או לא. ורוברט זמקיס כבר אינו לבד בהתעקשות שלו שזה הדבר הגדול הבא. השנה התבשרנו שחלקים נרחבים מהבאטמן החדש (שייצא בקיץ) יעשו בה שימוש. וגם ג'יימס קמרון ("טיטניק") מבשל הפתעת איימקס משלו.

מצד אחד, אולמות ההקרנה מצטמקים ומתמעטים, ואנשים מתחילים לראות סרטים בפלאפונים שלהם. מצד שני, כל העסק הזה של האיימקס סוחב את הצופים לכיוון השני, לעבר האפשרויות הטמונות באולמות ומסכים גדולים מאי פעם. מעניין יהיה לראות כיצד יתפתחו הדברים.

בטח יצא לכם לשמוע על שביתת התסריטאים הגדולה שמעסיקה כבר כמה שבועות טובים את הוליווד. גם אני שמעתי עליה. אין לי ממש מושג על מה הם נלחמים שם. גם אין לי ממש מושג מי הטובים ומי הרעים. אבל נראה לי שאני יודע מיהם המנצחים הגדולים. אנחנו. שימשיכו למחות. שימשיכו לשבות. שייגמרו כל הפרקים של כל הסדרות. שייגמרו כל הסרטים. שיתרוקנו כל המחסנים. מה יקרה? בסך הכל יהיה קצת פחות זבל הוליוודי בעולם. תאמינו לי, רק טוב יכול לצאת מזה.

ב-2007 האולפנים ההוליוודיים למדו להפסיק לפחד מהאינטרנט ולהתחיל לחשוב איך אפשר לנצל אותו לטובתם. ג'יי.ג'יי אברמס וחבורתו הקימו מהומה רבתי עם טיזרים מסתוריים לסרט "קלוברפילד" (שיעלה בתחילת 2008), ג'אד אפאטו וחבורתו בנו את ההייפ ל"סופרבאד" באמצעות קליפים ב-youtube, ברוס ויליס נכנס באופן עצמאי ובלתי נשכח לטוקבק של אתר האינטרנט הפופולארי Ain’t it Cool News כדי לשכנע את המעריצים המודאגים ש"מת לחיות 4" יהיה מאדרפאקר של סרט (למרות שדירוגו של הסרט מנע ממנו להגיד את המילים מאדר פאקר באופן מפורש), סטיבן ספילברג התמיד להדליף לרשת צילומים מעוררי תיאבון מהסט של "אינדיאנה ג'ונס" החדש, ויותר ויותר חומרים הגיעו לאתרי הצפייה – בין אם בדמות סרטים קצרים שנעשו במיוחד עבור הרשת (כמו "מלון שבאלייה", של וס אנדרסון, שמשמש פרולוג לסרטו החדש, "רכבת לדארג'ילינג"), ובין אם בדמות חלקים שלמים של סרט זה או אחר (שבע הדקות הראשונות של "אני האגדה", למשל, או סצנות שלמות מתוך "אני לא שם" של טוד היינס), שהועלו לאתרים כדי לפתות את הצופים אל האולמות.

חוץ מזה, לאינטרנט היה תפקיד מרכזי בכך שב-2007 היה קשה במיוחד לבקש מאתנו להתאפק. "גריינדהאוס" של רודריגז וטרנטינו, למשל, מצא את דרכו אלינו גם ללא תיווכם של המפיצים. וכך גם "Hot Fuzz", שזכה להיגנז בישראל (עם עוד רבים וטובים). באופן אישי, אני תמיד אעדיף לראות סרט באולם קולנוע. אבל לא אצל כולם זה ככה. והמפיצים צריכים להבין שהם אינם יכולים להתמהמה כבעבר. אם הם לא יביאו את הסרטים בזמן, חלק לא מבוטל של הקהל של הסרטים האלה ימצא (ולמעשה, כבר מצא) דרכים חלופיות לראות אותם. והנקודה הזאת רלוונטית במיוחד בשנה שבה חלק גדול מהסרטים הבולטים, שמאכלסים כעת את כל רשימות סיכום השנה בחו"ל, טרם מצאו את דרכם לארץ (פרטים בסעיף הבא). בקיצור, החמור אמר את דברו, וכדאי שמישהו שם יתחיל להקשיב.

אם עוד לא השתכנעתם ש-2007 היתה שנה יוצאת דופן מבחינת האיכות של סרטיה, אולי תשתכנעו במהלך אחד החודשים הקרובים, עת תיחשפו למלוא התפארת של תוצרתה. ינואר יביא עמו את "אני לא שם", סרטו רב ההשראה של טוד היינס ("הרחק מגן עדן") אודות אישיותו המורכבת של בוב דילן (כל כך מורכבת, שנדרשו שישה שחקנים שונים כדי לגלם אותה); את "תשוקה, זהירות", מותחן הריגול החושני של אנג לי ("הר ברוקבק"); את "רכבת לדארג'ילינג", סרטו החדש והמושמץ (שלא בצדק) של וס אנדרסון ("משפחת טננבאום"); את "כפרה", דרמת מלחמה מקצועית וסוחטת דמעות שמבוססת על ספרו של איאן מקיואן (ומאיימת לזכות במלא אוסקרים); ואת "ארץ קשוחה", שעליו כבר דיברנו קצת קודם. וכל זה רק בינואר!

גם אחר כך לא יהיה משעמם, כאשר "הפרפר ופעמון הצלילה" של ג'וליאן שנאבל (שזכה לכל הלל אפשרי בערך), "סוויני טוד" (שנראה כמו הסרט המעניין ביותר של טים ברטון זה עידנים) ו"ג'ונו" של ג'ייסון רייטמן ("מיס סאנשיין הקטנה" החדש) יעשו את דרכם לארץ. ואל תשכחו את החדשים של נח באומבך וגאס ון סנט!

ובאמצע פברואר, בדיוק כשתחשבו שהכל נגמר ושאפשר להתפנות ל-2008, "זה ייגמר בדם" של פול תומאס אנדרסון יגיע למחוזותינו כדי להעיף את מוחנו מראשנו. כי את הכי טוב משאירים לסוף. וזה לא נגמר עד שהאשה השמנה לא מדממת למוות.