זר לא יבין זאת

בלי הרבה התלבטויות, סרט השנה שלי הוא "הרחק ממנה". סרטה של שרה פולי, בכיכובם של ג'ולי קריסטי וגורדון פינסנט, הוא הסרט שהכי ריגש אותי השנה. האהבה הגדולה שלי לקריסטי, החיבה הגדולה שלי לסיפורי אהבה של אנשים מבוגרים, התסריט שלא מבוסס על גימיקים אלא על סיטואציה אנושית, כל אלה הופכים את הסרט הזה לסרט האחד שאותו הייתי שמח לקחת איתי מהשנה הזו.

הסרט הרומני " 4 חודשים, 3 שבועות ויומיים". יש רגעים בהם נולד יוצר, שברור לחלוטין שהסרטים הבאים שלו יהפכו לסרטי חובה. כריסטיאן מונג'יו, במאי ותסריטאי הסרט, נולד השנה עם זכיית סרטו בפרס הגדול של פסטיבל קאן. טביעת האצבע הייחודית שלו, כפי שבאה לידי ביטוי בכל פריים ופריים בסרט, תגרום לכך שאני לא אפספס אף סרט שלו בעתיד.

אני לא זוכר תסריט יותר מושלם מ"חיים של אחרים". הסרט, שבדומה לרומני מהסעיף הקודם מתרחש ברובו בגרמניה המזרחית מאחורי מסך הברזל, מצליח לתעתע בצופים פעם אחר פעם, להפוך את האיש הרע והקפוץ לאנושי ורחום, וליצור את אחד הסרטים הטובים של השנה. "חיים של אחרים" הפך לתופעה בקולנועים בישראל - הוא מוצג כבר תקופה ארוכה מאוד, מאז פברואר 2007, וצפו בו יותר מ-200,000 צופים ישראלים.

קוונטין טרנטינו חזר השנה עם סרט לא גדול אבל מאוד מהנה. "חסין מוות" עטור בדיאלוגים נשיים מעולים מהסוג שרק טרנטינו יודע לכתוב, בבחורות שוות שיודעות לעשות חיים, ובסוג קולנוע שברור לחלוטין שקודם כל חשוב ליהנות מהעשייה שלו ורק אחר-כך להתעסק בכל השאר. אני מאוד מקווה שהכישלון הכלכלי של הפרוייקט המשותף שלו ושל רודריגז ויגרום לטרנטינו לוותר על פרוייקטים גרנדיוזים, ולהתמקד במה שהוא טוב בו – עשייה של סרטים מהנים

"רטטוי" הוא הסרט שאני הכי אהבתי. גם יפה, גם אנושי, גם מכניס עכברוש למטבח בחן רב, וגם פריז. הלכתי אליו עם שני ילדים שאני מאוד אוהב, ובסוף הסרט, כששאלתי אותם, "נו, נהניתם?", הם ענו שכן, אבל "מבול של צרות" היה הרבה יותר כיפי. באותו רגע הבנתי שאין לי שום הבנה במה שילדים אוהבים לראות - "מבול של צרות", שהוא אדפטציה אמריקאית מודרנית לסיפור התיבה של נח, זוכה אצלי רשמית בתואר סרט הילדים המשמים של השנה.

"אירינה פאלם" היה אמור להיות סרט שאני מאוד אוהב. סיפור אנושי ומצחיק על אישה מבוגרת שמתחילה לעבוד במכון מין כדי להרוויח מספיק כסף ולהציל את הנכד שלה חולה הסרטן, אלא שבמהרה מתגלה כבעלת הידיים הרכות ביותר בעולם, והופכת לכוכבת המכון. על-פניו נשמע נחמד, אלא שבסרט אין שום דבר מעבר לשורה הקצרה הזו - הדמויות הן קלישאות המשרתות את הסיפור, הסיפור בנוי בדיוק לפי נוסחאות הסיפור המוכרות, ולי לא נותר אלא להתאכזב אפילו ממריאן פיית'פול המבוגרת.

אי אפשר לכתוב על השנה הזו בלי להתייחס להצלחות של הקולנוע הישראלי, גם בבתי הקולנוע בישראל. לא פחות מארבעה סרטים מופיעים ברשימת עשרת הסרטים הקופתיים בישראל לפי האתר סינמסקופ. על הסרטים הישראלים כבר כתבתי לקראת האוסקר הישראלי, אבל אין לי ספק שבכל סיכום שנת 2007 ראוי בעולם יש התייחסות גם לקולנוע הישראלי.