ביל נאן נולד וגדל בפיטסבורג, פנסילבניה, אך למד בקולג' באטלנטה. הסרט הראשון ששיחק בו היה של הבמאי ספייק לי ("School Daze" מ-88') שנהג בזמנו למחזר שחקנים מסרט לסרט: ביל נאן היה אחד מהשחקנים הללו ולימים ישחק גם ב "יש לו את זה", "בלוז", וכמובן "עשה את הדבר הנכון".
אולם ספייק לי אינו הבמאי היחיד עליו הצליח נאן להתחבב: מייקל אפטד שביים אותו ב"מהלך מסוכן" חזר לשכור את שירותיו בסרט "Always Outnumbered", עם לורנס פישבורן; גארי פלדר העסיק אותו ב"סידורים אחרונים בדנוור" וב"חתום בנשיקה"; ואפילו ביל קונדון, שעבד איתו בתחילת הקריירה שלו בסרט הטלוויזיה "White Lie" (עם גרגורי היינס), שב להשתמש בכישוריו בסרט ההמשך הזניח של "קאנדימן".
ביל נאן הוא גבר ספק חסון-ספק שמנמן עם קול בריטון מאיים, אינטונאציה סמואל אל. ג'קסונית-משהו והתאמה מושלמת לתפקיד הפושע ולתפקיד השוטר, אולם החיוך הכובש שלו השיג לו כמה תפקידים דרמתיים יותר ("בנוגע להנרי" למשל), בהם יכל "להשוויץ במנעד". הוא שייך לאותם שחקנים שהתבגרו לנו מול העיניים, והוא גם השחקן היחיד ששיחק (בטלוויזיה) גם לצד השחקן דיוויד קית' וגם לצד השחקן קית' דיוויד. הוא, אגב, מודע לזה, וזה משמח אותו.
מלבד "שיקגו הופ", "מגע של מלאך" ו"מילניום", קריירת הטלוויזיה שלו לא מצאה את דרכה למקומות כמו נניח, ישראל. כמו כן, בין היתר, נוכל להתאמץ ולהיזכר בו בסרטים כמו "אגדת הפסנתרן", "יחצ'ן במלכוד", "אסירים במלכוד", "רכבת הכסף", "הפיתוי האחרון", "מבחן תחת אש", "הנזירות בלוז", "משחק המושבעים", שלושת סרטי "ספיידרמן" ו"Canadian Bacon", סרטו העלילתי היחיד של מייקל מור.
"סידורים אחרונים בדנוור" העוזר המודאג של הגיבור
ג'ימי "הקדוש" טוסניה (אנדי גרסיה) מעוניין לעזוב את הפשע המאורגן, אבל, כמו שניחשתם, יש לו עבודה אחת אחרונה לעשות ובשבילה יהיה צריך צוות. הצוות של ג'ימי מורכב מ"פיסז" (כריסטופר לויד), פרנצ'יז (וויליאם פורסיית'), "קריטיקל" ביל (טריט וויליאמס) שעתיד לדפוק את העבודה כליל - ו"איזי ווינד" (נאן). ווינד מזהיר את ג'ימי כי "קריטיקל" ביל עתיד לדפוק את העבודה כליל. למרות שבדיעבד איזי ווינד צדק, הרי שהיריבות בינו לבין ביל התחילה עוד בבית הכלא, כאשר ביל אכל חרא (תרתי משמע), דבר שמסיבה מסוימת הרגיז מאוד את "איזי ווינד" ומאז הם ברוגז. "איזי ווינד" הוא לא פראייר, אבל הסיטואציה ב"סידורים אחרונים" מפחידה אותו (ובצדק) ואנחנו מקבלים מעין "בריון לחוץ".
"יש לו את זה" חבר המשפחה השנורר
ג'יזוס שאטלסוורת' (שחקן הכדורסל ריי אלן) הוא שחקן כדורסל מוכשר, שאביו (דנזל וושינגטון) רצח את אמו ועל כך הוא יושב בכלא. המושל מסכים לקצוב את עונשו אם יצליח לשכנע את בנו לשחק בקבוצה האהובה עליו. זו רק נקודת הפתיחה: ככל שהסרט מתפתח נבין שכל המקורבים של ג'יזוס מנסים לתחמן אותו כדי שישחק בקבוצה זו או אחרת כולל סוכנים חלקלקים, אך גם חברתו להלה (רוזריו דוסון) וגם הדוד באבא (נאן) שאפילו לא מנסה להסתיר את חמדנותו. באבא הוא מן הדמויות הסטריואוטיפיות שספייק לי נוהג לשלב בסרטיו כדי ללגלג על האדם הלבן - "הדוד באבא" הוא הדוגמא המושלמת ל"שחור הקמצן" וביל נאן מגלם אותו מאוד מצחיק.
"עיר החטאים" ("New Jack City") העוזר התמים של הרע הראשי
נינו בראון (ווסלי סנייפס בתפקיד אופייני לתקופה) הוא מלך הקראק של ניו יורק. יחד עם חבורתו "האחים קאש מאני" נינו משליט טרור על העיר ולא בוחל גם בהריגת שוטרים. "דה-דה-דה מאן" (נאן) הוא חברו הקרוב של נינו שקיבל את שמו בשל גמגומו הכבד. דמותו היא סוג של "חיית המחמד" של הרע האכזרי. הוא תמים ופגיע, אך נינו לא ייתן אפילו לסגנו הבכיר ביותר ג'י-מאני (אלן פיין) לעשות ממנו צחוק. ביל נאן עושה תפקיד מוצלח מאוד בתור הענק העדין, אך חייו של "דה-דה-דה מאן" הם חיים של פשע. והפשע, כידוע, אינו משתלם.
"עשה את הדבר הנכון" רדיו-רהאים
ללא ספק הדמות הכי טובה שביל נאן גילם בחייו. רדיו-ראהים הוא שילוב של כל הדמויות שביל נאן יכול לשחק, ובעיניי הוא, ולא מוקי (ספייק לי), הגיבור האמיתי של הסרט. "רדיו" הוא הגרסה הברוקלינאית לערס כבד, אך טבעותיו מעידות עליו כי יש בתוכו רוחשת מלחמה של אהבה ושנאה. הוא שומע אך ורק "פאבליק אנמי" והוא לא מפחד להגן על הווליום של המוזיקה שלו, בין אם זה מול הסמבה של הלטינים, או מול השקט שנדרש מכל הלקוחות ב"פיצרייה המפורסמת של סאל". סאל (דני איילו) בניגוד ללטינים, יבחר להשיב מלחמה וסופו של רדיו ראהים יהיה מר. אך כולנו נזכור לעד את מילותיו הנצחיות: "Put some extra Mozzarella on that motherfucker and shit!", אוהבים אותך רדיו-ראהים.