אחי זה הכי, 2007

מצ"ב רשימה לא מאורגנת של דברים כיפיים עד מרגשים שאירעו השנה. שימו לב שהיא לא כוללת כמעט אלבומים מלאים. זה בגלל שנדמה לי שהפורמט הזה כבר לא אקטואלי עבורנו. אם אתם גם חושבים ככה, שיחקתם אותה.

בסביבות ארבע וחצי נשארו בערך ארבעים איש במסיבה. הוא שם את "Don't Leave Me This Way" של הארולד מאלווין והבלונוטס, וכולם התאספו סביב העמדה עם ידיים באוויר. שיא מרגש למסיבה מדהימה, שנתקעה אצל כל מי שהיה שם עמוק בלב.

דווקא ההקלטה של ההופעה במאסי הול מ-71', שיצאה בתחילת השנה, הייתה אכזבה מבחינתי. אבל זה המקום שבו אנחנו צריכים להיות אסירי תודה על הקצב המטורף של האיש הזה. "ביוטיפול בירד" פותח את התקליט האחרון של ניל יאנג, "כרום דרימז II". למעשה זאת הקלטה עדכנית לשיר ישן, שמקורותיו נטועים בסשנים של "Old Ways" מ-1985. אבל איזה שיר יפה, יא בה יה.

קטע דיסקו שעובד על שורות הפתיחה של "You Gave Me Love" מאת קראון הייטס אפייר זה באמת לא כל כך חוכמה. אבל עשו בשכל פיט הרברט והחבר שלו בייבי ג'י שלא חיפשו סנסציות, ודאגו רק שיהיה לנו כיף. הצליח.

מבחינתי זה אנטרי קצת מפוספס. הוא יכול וצריך היה להישאר שיר סול מדהים, ובארבעים אחוז מהזמן הוא אחד השירים הכי יפים של השנה, אבל קטעי הראפ די משחיתים אותו. לא בגלל שהם גרועים (למרות שהם די כן), פשוט כי השיר הזה לא צריך שום תוספת.

לא כל כך מבין איך לא דיברו/מדברים/ידברו על התקליט הזה יותר. כשהוא יצא הייתי די בטוח שהוא הולך להיות בכל הרשימות, אבל ממה שראיתי העניינים קצת התפקששו בשביל קאתי דיאמונד. אנסה את כוחי בתיקון המיני-עוול: מוריס פולטון ברא פה צליל כיפי ומהודק, השירים מתוקים ביותר, וטמבל מי שלא מוריד.

להבדיל מקאתי דיאמונד, נדמה לי שעל השיר הזה כולם כתבו ואותו כולם מכירים. אני לא בטוח שיש לי משהו קונסטרוקטיבי להוסיף. זה באמת דבר שאתה לא מקבל כל יום.

איזה שיר קאמבק יפה זה, הא? למטה יש גרסה שלו בהופעה חיה. הסאונד עלוב, אבל זה נשמע ביצוע ממש מעולה.

האוסף החללי והעדין הזה שערך אלכס בארק מג'אזנובה כולל הרבה שירים יפים. אבל אני אזכור אותו בעיקר בתור זה שהחזיר את ז'אן-לוק פונטי לעניינים. עם הקטע האינסטרומנטלי המדהים שנושא את שם האלבום הזה, ונשמע רענן כמו כוסברה גם באיחור של 25 שנה.

בפעם שעברה דיברתי כאן על הקאבר של אוסיליישן ל"הד האנג לואו" של ג'וליאן קופ, ואמרתי שזה אולי אחד הקאברים היפים של השנה. השבוע נזכרתי שליינס לקמן עשה ביצוע עם המון פינס לאחד השירים הכי יפים של ארתור ראסל, ונראה לי שהוא לכל הפחות מתחרה ראוי.

המגמה הזאת התחילה בשנה שעברה, לא מעט בזכות יוטיוב שכופפה לתאגידי המוזיקה המרושעים את הביצים. השנה הצטרפו גם החברים מ-Imeem לחגיגה, שגם לשירים שהם חותכים אחרי 30 שניות מצורפת המלצה ליוזרים שיעלו אותם בעצמם, כדי לאפשר לכולם ליהנות מהפול מונטי. זאת הסיבה העיקרית שבגללה בסיכומי השנה של 2007 לא הייתה בעיה לפרגן בלינקים לכל השירים כמעט, ושבהייפ-מאשין לא מפחדים יותר לשמור עותקים של שירים שכבר נעלמו מהבלוגספירה. יש נטייה לשכוח את זה, אז רק אזכיר בכמה מילים: אלה ימים מדהימים לחיות בהם.

את כל מה שהיה לי להגיד על הרמיקס הזה כבר אמרתי. רק אצרף שוב את הלינק.