כותרות הפתיחה של "הממלכה", סרטו החדש של פיטר ברג ("עד החתונה זה יעבור", "Friday Night Lights"), הן מהמרשימות והחזקות שנראו כבר הרבה זמן. הייתי קונה כרטיס רק בשביל לראות שוב על מסך גדול את הכרוניקה של השתלשלות הקשר בין ארצות הברית וערב הסעודית, והצורה המדויקת שבה מוגדרת הבעייתיות ביחסים הספק דיפלומטיים-כלכליים, ספק נצלניים הללו. נדמה לי גם שכל סרט שיבוא אחרי כזו סצינת פתיחה מרשימה, יאכזב בסופו של דבר. בדיעבד, "הממלכה" הוא סרט עם תנופה בגרף שהולך ויורד הוא מתחיל כסרט אנטי-מלחמתי, ממשיך כסרט מלחמה פטריוטי ונגמר כסרט אקשן לכל דבר.
קבוצה גדולה של אמריקאים שעובדים וגרים בערב הסעודית, נהנים ממשחק סופטבול רגוע (ומבשר רעות) בסוף השבוע, כאשר פיגוע גדול מימדים שהולך וגדל, לוקח את חייהם של מאות מהם, כולל נשים, ילדים וסוכן אף.בי.איי אחד. הסוכן רונלד פיורי (ג'יימי פוקס) חברו הקרוב של אותו סוכן שנספה בפיגוע ההמוני, הוא ראש היחידה ללוחמה בטרור של האף.בי.איי ובניגוד לעצת ממוניו הוא וצוות קטן ומובחר, טסים חיש מהר לריאד הבירה, כדי לחקור את הפיגוע. רוב הסרט מתרחש בערב הסעודית וקולונל פאריס אל-גאזי (אשרף ברהום) הוא הקשר השפוי של האמריקאים לארץ החשדנית סביבם (כבעלי ברית של ארה"ב, הסעודים רואים בחקירה אמריקאית פגיעה בכבודם).
מחץ הדלתא, מאחוריך
ג'יימי פוקס ואשרף ברהום מצויינים, ברמת הדיאלוגים האי-רלוונטיים והג'סטות הקטנות הסרט כתוב מעולה, ג'ייסון בייטמן מצחיק מאוד במה שנראה כשחזור על סטרואידים של דמותו מ"משפחה בהפרעה" וכריס קופר עושה חם בלב. הסיפור עצמו מתחיל בצורה מאוד מבטיחה - יחסי הכלכלה הסבוכים והבלתי הפיכים בין ערב הסעודית לארה"ב מהווים נושא מעניין וכזה שלא זכה עדיין לטיפול הולם בקולנוע האמריקאי (למעט "סוריאנה" המצוין) - אבל ככל שהסרט מתקדם האווירה מזכירה יותר ויותר את "רמבו"; זה אולי לא בהכרח דבר רע, אבל מסיטואציה כל כך נפיצה אפשר היה להוציא הרבה יותר מאקשן. ב"בלאק הוק דאון" למשל, שהוא סרט אקשן מופתי, הסיפור הוא לא יותר ממשני ובגלל זה הוא עובד.
הצילום האולטרה-תזזיתי בסגנון "NYPD" פוגש את "טוראי ראיין", שמותאם במיוחד לסיקוונסים של מלחמה, מורגש בהגזמה כל הסרט. גם בשיחות נפש המצלמה לא מפסיקה לתזז ומאוד בדומה ל"דומינו", היא לא מצליחה לכסות על היעדר תוכן. מה שכן, ברגעים ש"הממלכה" הופך לסרט אקשן מהשניה שהאמריקאים מבינים שחייהם בסכנה ומתחילים להגיב באש - הוא הופך למהנה. ואולי זו בכלל הבעיה; יכול להיות שהפספוס ב"הממלכה" מורכב מהתכנים והטיימינג שלו. טרור מוסלמי עולמי הוא נושא חם, ואם "בעמק האלה" הציג השערות על אי התאמתה של ארה"ב למלחמות ו"אריות לכבשים" היה דיון היפותטי אודות הקרב בין הכח הפוליטי לכח המוסרי, "הממלכה", למרות יומרות התחלתיות, מסתכם בסרט אקשן שבסוף הטובים ינצחו. אין כאן תובנות שלא היו ב"מחץ הדלתא" וההתעסקות בהבדלי התרבויות, הבדלי השלטון והבדלי האינטרסים בין ארה"ב לערב הסעודית, מעניינת ככל שתהיה, לא מובילה לשום מקום. ב"הממלכה" אין שום אמירה ואין מספיק אקשן. למרות שנוכל להעביר איתו 110 דקות בלתי מזיקות, מה שנותר ממנו זה שני חצאים של סרטים לא גמורים.