22 שנה עברו מאז החל לראשונה קפטן ווילרד (מרטין שין) את המסע הקודר במעלה הנהר, אל לבה של האפלה האנושית. ולמרות כל אותן שנים שעברו מ-1979, ואולי דווקא בגללן, כשמגיעה גירסת הבמאי של "אפוקליפסה עכשיו" להקרנת בכורה בפסטיבל קאן (שהעניק בזמנו לסרט המקורי את פרס דקל הזהב), מכתירים אותה המבקרים פה אחד כסרט הטוב ביותר של השנה. ובאמת, ככל שמתקבלת פרספקטיבה כרונולוגית, ובעיקר בצפייה מחודשת בסרט הזה (על הדקות הרבות שנוספו לו) על מסך ענק (הסרט צולם בפורמט סופר רחב), ניתן להעריך יותר את ההישג השגעוני של קופולה, שהשקיע את רוב כספו באחת ההפקות המפרכות, האמביציוזיות והמטורפות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע האמריקאי.
"אפוקליפסה עכשיו הגירסה המלאה" - שפותח את פסטיבל הסרטים החיפאי (יום שלישי, 2 באוקטובר) - מעמיד בפנינו שתי מסקנות מנוגדות: הראשונה, המתבססת על העובדה שהקולנוע של היום (או במילים אחרות - הוליווד) לא הצליח לייצר סרט שיהווה אלטרנטיבה איכותית ל"אפוקליפסה", גם שני עשורים לאחר ההפצה המקורית, מצביעה בבירור על טיבם המפוקפק של מרבית הסרטים של עידננו, עידן הכורע תחת סרטי המשך מחורבנים וקומדיות ביבים ("ראש האור 2" ו"אמריקן פאי 2", שני הסרטים המצליחים של הקיץ, הם עלבון לכל צופה באשר הוא). לפי תפיסה זו, אנו צועדים בבטחה לעבר חורבן גמור - ממש אפוקליפסה קולנועית. מייצרנים של תרבות הפכנו למשחזרים. מפוסט-מודרניסטים הפכנו לניאו-קלאסיים.
המסקנה השנייה גורסת דווקא כי הקהל צמא לסרטים כמו "אפוקליפסה עכשיו". מדובר בסרט באורך של למעלה משלוש שעות, שהצליח בקופות גם 22 שנה לאחר ההצלחה המקורית שלו. הגירסה החדשה, שמאגדת חובבי קולנוע "מקצועיים" וצופי קולנוע ממוצעים סביב אותה מדורה, מוכיחה דווקא כי יש מקום לסרטים מאתגרים בין השורות, פשוט צריך מישהו שירווח אותן. יש הרגשה שמלבד קולנוענים צעירים - שזה עתה יצאו מחממת האוניברסיטה ואין סיכוי ממשי שייזכו לביים פרוייקט כה אמביציוזי ואמנותי - אין היום אף אחד בעולם שמנסה לקפוץ גבוה כל כך עם יצירתו, כקופולה של 79'.
דווקא הדיון על התכנים הרבים שנוספו והודגשו בגירסה החדשה לעומת הישנה, פחות מעניין כאן. "אפוקליפסה עכשיו" היתה יצירת מופת בגירסה המקורית, וממשיכה להיות אחת כזאת באורכה החדש, בעיקר בתוספת סצינה ארוכה המתרחשת בווילה צרפתית על גדות הנהר. דעתי האישית כאן היא שאם שתי גירסאות מוגדרות כיצירת מופת, הקצרה יותר תמיד תהיה מעט יותר מוצלחת. עניין של קצר ולעניין. אבל רק ההזדמנות לצפות בדבר הענק הזה קורה על מסך ענק, כשהצופה יכול כמעט לדמיין את ריחו של הנאפלם, שווה את ההוצאה מחדש.
וכשירות אחרון לצופים, כמה נקודות מסורתיות למחשבה: מדוע בעצם מאפשר קופולה לגיבור שלו, ווילרד, לרצוח את הנערה הוויאטנמית וכך ליצור קצר הזדהות בינו לבין הצופים? ווילרד עוזב את האי מצויד במסמכיו של קורץ - האם בכל זאת יש אפשרות כי בכוונתו להמשיך את דרכו של הקולונל המטורלל? מה הקשר בין שחיטת הבקר בסצינה הסופית למשימתו של ווילרד? מה לעזאזל עושה גופה במסוק השפנפנות? כמה זמן לוקח עד שראשו של קורץ מתגלה - אם בכלל - בכניסתו לסרט? איך היה הסרט הזה נראה בלי קריינות המחשבות של הגיבור (בסגנון גירסת הבמאי של "בלייד ראנר")? ואחרון חביב, האם תחת ערימות המסרים והאבסורד אתם זוכרים שויטוריו סטוררו צילם את הדבר הזה?
שלוש שעות ועשרים ושש דקות זה כולל הפסקה?
1.10.2001 / 10:18