אי.טי הוזמן לפרמיירה?

"A.I", סרטו החדש של סטיבן ספילברג, הוא מאותם סרטים שהרקע ליצירתם מסקרן בהרבה מאשר התוצאה כשלעצמה: ספילברג לקח על עצמו את הפרויקט שסטנלי קובריק, במאי גדול ואחר לגמרי, תכנן לביים טרם מותו. אחר כך התחילו כמובן דיבורים על זה שבעצם קובריק נמנע במכוון מלגשת לסרט, ואז אמרו שהוא בכלל רצה רק להפיק אותו, אבל המהות נותרה אותה מהות: הילד התמים ספילברג מכניס את עצמו בכוח לנעליו של הציניקן קובריק.

אישית, נפגעתי מספיק בחיי, והחלטתי לבוא הפעם מחוסן. לא נכנסתי ל"אינטליגנציה מלאכותית" כשאני מצפה לחדש של קובריק. אמרתי, נו, נתעלם לרגע מכל סיפור הרקע, וננסה ליהנות משעתיים של קולנוע הוליוודי מהוקצע. הבעיה היא שכשצופים בסרט, מבינים שאי אפשר להתעלם מהרקע ליצירתו.

ספילברג הולך נגד כל האינסטינקטים שלו בסרט הזה, כאילו מנסה למחוק את עצמו מהפרויקט ולתת לנו, הלכה למעשה, סרט אחד נוסף של קובריק. ספילברג המהיר מביים סרט ארוך ואיטי כמו קובריק. ספילברג האופטימי מתאר יקום קר וקודר מזן קובריק. ספילברג חובב האגדות מתבסס על סיפור מאת בריאן אולדיס, סופר מד"ב אפל שהקשר בינו לבין אגדות מקרי בהחלט, אך הקשר בינו לבין קובריק טבעי ומתבקש. בקיצור, סטנלי חי. וסטיבן? יוק.

אבל ספילברג נשאר ספילברג, וזו, כמו שאמר אלון מזרחי, גדולת הכותרת. למעשה, הוא לומד מקובריק רק למראית עין. מן המהות הקובריקית, שהיא תיאור איטי ומרומז של תהליכים פסיכולוגיים, הוא מתעלם לחלוטין. דוגמאות? בחלק הראשון, המתאר את החיים בבית לאור הצטרפותו של ילד רובוט לחיק המשפחה, אין בעצם ליווי של התהליך העובר על המשפחה. ישנן רק סצינות שמסמנות באופן סטריאוטיפי מצבים, ולאחריהן כאלה שמסמנות מצבים הפוכים. לא תהליך, סימון. וספילברג הוא מקצוען אמיתי, שיודע להפוך את הסימון הזה למרגש ומעניין.

בחלק השני, החושף בפנינו קצת יותר את העולם החיצון, אנחנו נתקלים בקונפליקט הנ"ל אפילו יותר. ספילברג מנסה ללכת נגד האינסטינקטים שלו וליצור עולם קודר ואפל, אבל החוש האסתטי שלו לא נותן לו, והתוצאה בהתאם. העולם הדקדנטי של ספילברג מהמם ביופיו, ופייר, אני מוכן לעבור לגור שם עכשיו.

בחלק השלישי, החותם, והממש-ממש מיותר של הסרט, אין יותר קובריק. יש רק ספילברג. הסוף הסכריני המודבק של הסרט יכול היה להיראות לגמרי אחרת, אילו השכיל ספילברג להדגיש האירוניה והמודעות העצמית שישנה בו. אבל לא. הסיום של "אינטליגציה" הוא מסטיק ארוך מדי ומתוק מדי, ואין לו שום קשר לשאר הסרט. את 20 הדקות האחרונות של הסרט ניתן היה להוציא בשלמותן, וכלום לא היה קורה.

דווקא בגלל כל אלה, "אינטליגנציה מלאכותית" מאוד שווה צפייה. גם אם הסרט מבולבל, הקונפליקט בין קובריק לספילברג מסקרן בכל רגע ורגע. כמעט. ויפה עשרים דקות קודם.