דרך ארץ

בראיון שנתן למגזין "רייטינג" לפני שבועיים נדרש מולי שגב, העורך הראשי של "ארץ נהדרת", לסוגיית ההתרעננות שעוברת התכנית מדי עונה. בעוד מוסד כמו "סאטרדיי נייט לייב" ממשיכה לסחוב דמויות קבועות במשך עונות רבות, הוא אמר, "ארץ" הספיקה כבר לשחרר עוגנים כמו לובה, הרומנים ובנות הבלוג.

הגורם המרכזי להיפר-התרעננות הזו הוא המקום הייחודי ששמור ל"ארץ נהדרת" בתרבות המקומית החל מיומה הראשון; בניגוד ל"ס.נ.ל", "ארץ נהדרת" פועלת בתוך ואקום – ויסלחו לי יוצרי "כפיות" – שבו כל העיניים מופנות עליה. הדרך היחידה להתמודד עם התובענות הבלתי אפשרית הזו היא אמונה שלמה במוצר וביטחון בכותבים והטאלנטים. ואת זה אי אפשר לקחת ממנו, בוודאי אחרי שבוחנים את התכנית הראשונה בעונה החמישית.

שרשרת חיול – פתיחה אמיצה לעונה עם מערכון שמראש לא מנסה להשכיב מצחוק, אלא מחדד את הפאן הסאטירי, זה שתמיד אוהבים להזכיר שלא קיים בה. החוסן שלו היה השימוש בדמויות חזקות כמו גבי אשכנזי ואהוד אולמרט (שגם כיהן כמטרה המרכזית שלו) ובסיסמאות חלולות, חדורות לאומנות ופטריוטיזם כדי לומר גם משהו על פולחן השכול.

אולפן פתיחה – מה אפשר לומר על גיא זוהר של אסי כהן? (ערוץ 10 פעם ראשונה) רק בשבוע שעבר מיקי גבע ביצע את אותו תפקיד בחגיגות חתונת הזהב של "היום שהיה", ועל אף שהיה לא פחות מדויק במימיקה, אין לו את הכריזמה האסי כהנית, שעשתה זאת פעם נוספת, לא מעט גם בזכות האפיון המוצלח והמאופק של הדמות. זה לא יהיה הימור מופרך לצטט את מילותיו האלמותיות של י. ברקן "אנחנו עוד נשוב אליו". אהוד ברק של טל פרידמן היה לא רע גם הוא – הרי קשה באמת להגחיך את ההתנהלות היומיומית שלו - בייחוד בהתקפות האמוק (ובעיקר במשפט ש"גם אני כמו נינט – אוהב כסף ועם נטייה להשמנה"). אבי מזליקו הוא דמות סטנדרטית של אלי פיניש, ששרתה את השוסים שסבבו אותה בפאנל, בדומה לחני נחמיאס המתבכיינת מ"גריז". האורחות האחרונות בפאנל, הבנות נחמה, היו הברקה של ממש, גם בביצוע וגם בשימוש המדויק שנעשה בהן (האפרו על קרולינה, או כמו שברק קרא לה, אמ.סי בטונאדה, בלט) לסיום המערכון. ראויה לציון גם האינטראקציה בין כל הדמויות ומעבר הפוקוסים ביניהן שמנע עייפות ושחיקה למרות האורך.

אלימות נגד קשישים – תחקירי הפדופיליה של דב גילהר בערוץ 10 (פעם שנייה) הן מטרה מתבקשת. הואריאציה שעשו לה ב"ארץ", עם המשחק בין קטינים, קשישים נפתול והאגו של גילהר, היתה מוצלחת, כמו גם החזרתה מן הבוידעם של סבתא מוסקונה.

מבזק – למרות שכהרגלו היה המבזק מצוין, היו אלו החדשות בהרחבה (סחטיין) שגנבו את ההצגה ויש לקוות כי הן יהיו עמנו לאורך כל העונה.

עישון – כמו במקרה דב גילהר, גם כאן הפניית החיצים לאגו-מניאק במסווה של אלטרואיסט – גלעד ארדן, הח"כ שכיבה אותי – היא נכונה, אבל משהו בביצוע האייס ונטוראי של מאור כהן קצת צרם. כהן הוא צ'ארמר אמיתי (ומי שזוכר את ההופעות הראשונות של זקני צפת גם יודע שהוא סטנד-אפיסט לא רע בכלל), אבל הוא בוודאי לא וירטואוז כמו ג'ים קרי, מה שגרם לתחושת סחבת קשה. גם הופעת האורח של נתן זהבי לא הצילה את המצב.

היסחפות – ערוץ 10, פעם שלישית כאפה. הפארודיה על "הישרדות" הזכירה בעיקר את משפחת מוסקונה הוותיקה, כששוש עטרי מתפקדת בתור סבתא מוסקונה המיזנטרופית. אלא שכאן במקום משפחה, קיבלנו חיקויי סלבז (איציק זוהר, מוחמד בכרי חדור האמונה וגלית גוטמן – ערוץ 10 פעם רביעית - בלטו) ואת דודו ארז. בהנחה שמדובר במערכון שיימשך לאורך כל העונה, יש להניח שבכל פעם תבלוט דמות אחרת, ככה שיש כאן פוטנציאל די גדול, למרות שהמערכון עצמו לא מימש את הפוטנציאל של כל הדמויות.

דיבור חדיש בחגיגות ה-60 – רוחמה אברהם תמיד משמחת בפגישות שלה עם קיציס, והתוספת של שניים מנושאי ההומור החביבים עלי באות ש' – שנות השמונים ושואה – הפכו אותו למצחיק ממש. שיחוק גדול נרשם באגף האסתטיקה האייטיזית בקליפ.

ישראל המיטב – היורשת של אין גבול לאהבה. למרות שהיתה מצחיקה לפרקים, היתה מוצלחת פחות משאר התכנית.