יהודי טוב: דיוויד פימר - נו, ההוא מהזה

דיוויד פיימר נולד בלונג-איילנד, ניו יורק, ב-1954 ופחות או יותר מאז, חלם על המסך הגדול. למרות שגדל במשפחה יהודית אורתודוקסית, הוריו קיוו שיעסוק באחד משני המקצועות עם הגרשיים - ד"ר או עו"ד. שני אירועים מרכזיים בחייו של פיימר התרחשו כאשר היה בן ארבע-עשרה: אביו, שעד עתה עבד בעסקי הברזל, החליט לעשות הסבה מקצועית ולהפוך למוזיקאי. מנגד, פיימר הקטן הצליח להשיג תעודת זהות מזויפת, בעזרתה נכנס לאולם הקולנוע שהציג דאז את הסרט "הבוגר".

פיימר הנלהב חיפש וחיפש תפקידים ואז, ב-1982 הגיעה הישועה בדמות "ד"ר ווין פיסקוס" בסדרת בית-החולים הקלאסית "מקום אחר". לדאבונו, לא לקח זמן רב עד שפוטר מן הסדרה והוחלף בשחקן האווי מנדל. היה זה הסרט "תעצרו את העיר אני רוצה לרדת" שהחזיר את פיימר לדרך הישר, אחרי שורה של כישלונות; בילי קריסטל, היה כה מרוצה מתפקודו של פיימר, עד שהציע לו תפקיד גם בסרטו "מר מוצ"ש" - תפקיד שהשיג לו מועמדות לאוסקר.

פיימר יהיה לרוב החנון המעצבן, אך אותם במאים ותסריטאים שיחכימו לשים אותו בעמדה בעלת כוח לא ייתחרטו. הוא נמוך וחייכן, חזותו יהודית עד יהודית מאוד (לפעמים ברמת הסטריאוטיפ) ועברו בסטנד-אפ מוצא את דרכו לרוב דמויותיו. אפשר להיזכר בו בסרטים כמו: "הנשיא מאוהב", "אלכס ואמה", "הוריקן", "אמיסטד", "סיטי הול", "ניקסון", "תפוס את שורטי", "בחברה טובה" וארבעת הדוגמאות הבאות:

סרטו של ג'ונת'ן פרקר המבוסס על פי סיפורו של הרמן מלוויל הוא אחד הסרטים התמוהים שנעשו. בארטלבי (קריספין גלובר) מתחיל לעבוד במשרד אפור ומעדיף שלא לעשות כלום. הבוס שלו (פיימר) ספק אובד עצות, ספק מתרשם עד עמקי נשמתו ממסירותו להעדפה שלא לעשות כלום; הוא מתעניין יותר ויותר בדמותו האניגמטית של בארטלבי שהולך ומאבד את כל הלקסיקון הורבאלי שלו ואט-אט מזקק עד כדי בלעדיות מוחלטת את המשפט: "הייתי מעדיף שלא". תפקיד הבוס הוא לא טייפ-קאסט קבוע במיוחד של פיימר. למעשה הוא דמות הנורמלית היחידה ב"בארטלבי", אך היות ומדובר בסרט הזוי במיוחד התוצאה היא הכל חוץ מנורמלית.

בערך שעה לתוך "סטייט פינת מיין" מבין הצופה כי ברגע שהשוט הראשון של הסרט (בתוך הסרט) יצולם, הסרט ("סטייט פינת מיין") ייגמר. ההתעסקות שלנו מתמצה באחורי הקלעים. בין אם מדובר בוולט פרייס הבמאי (וויליאם ה. מייסי), שלחציו האיומים מאלצים אותו להבטיח לכל העולם קרדיט של "מפיק בפועל" בכדי שההפקה לא תיפול, ג'וזף טרנר וויט התסריטאי (פיליפ סימור הופמן) שמתחיל להרגיש כי מסחור אומנותו הוא בלתי נמנע, או מרטי רוזן המפיק (פיימר), שמוזעק ברגע האחרון להציל את המצב. פיימר מעולה בתפקיד מפיק העל הכוחני ולמרות שלל הדיאלוגים השנונים בהם הסרט רצוף (דיוויד מאמט, אחרי הכל), זה הנאום של מרטי על אחד-עשר המיליונים שהרוויח בשנה שעברה ומה זה אומר להתעסק איתו, שנחקק הכי חזק בזכרון.

פנינת אייטיז נסתרת (1990, אבל האווירה היא עדיין אייטיזית) ואחד מסרטי הפולחן הכי גדולים ביפן; "רעיון מטורף" מגולל את סיפורו של אמורי ליסון (דאדלי מור ז"ל) פרסומאי/קופירייטר שעובר התמוטטות עצבים ומחליט לספר רק את האמת בפרסומותיו, דבר הגורם לחברו/שותפו סטיבן באקמן (פול רייזר) לאשפז אותו במוסד לחולי נפש ויפה שעה אחת קודם.

באותו מוסד סגור יפגוש אמורי בקאת'י ברג'ס (דאריל האנה) השקרנית הפתולוגית, בסאאבס (דנטון סטון) שמתקשר עם העולם החיצון רק דרך דגמים של סאאב וכמובן בג'ורג' (פיימר) שאומר רק "Hello". יהיה זה מאושפז אחר, שהחלטתו להשתמש במונח "Hello" תוציא את ג'ורג' מכליו, עד כדי כך שיאלץ להשתמש בעוד מילים בכדי להביע את כעסו על הפלגיאט. זה בעיניי התפקיד המצחיק ביותר של דיוויד פיימר ולמרות שהוא אומר ברוב הסרט רק את המילה "Hello", הרי שהוא יודע בדיוק מתי ואיפה לומר אותה בשביל ליצור את הרושם הכי עמוק.

ד"ר ממפורד (לורן דין, מועמד ראוי לאחד המדורים הבאים) הוא דייר חדש בעיירה ממפורד. אולם שמו, שתואם את שם העיירה, והיותו חתיך ורגיש הופכים אותו עד מהרה למטפל הפופולרי באזור. עובדה זו חורה מאוד לשני הפסיכולוגים המקומיים ד"ר פיליס שילר (ג'יין אדאמס) וד"ר ארנסט דלבנקו (פיימר), שפוחדים לאבד את פרנסתם וכוונתם הזדונית למצוא לכלוך בעברו של ממפורד תענה על ציפיותיהם ואף תעבור אותן. לא צריך הרבה יותר מפרצוף כמו של דיוויד פיימר וחליפה אפורה בכדי להעביר את דמותו של פסיכולוג שאינו מיישם את עצותיו שלו עצמו. בכל מקרה, הוא עדיין משחק שם טוב.