זמן אמצע: אמנון לוי, יצפאן ויאיר לפיד

גיל תמרי מראיין את קונדוליזה רייס, מה שהוכיח באופן סופי שאפשר להוציא את הכתב מערוץ 1, אבל אי אפשר להוציא את ערוץ 1 מהכתב.

יצפאן מראיין את פואד ויוצר עבורי סיטואצית "חדשות טובות-חדשות רעות". הרעות הן שלעיתים נדמה כאילו הראיונות האלו מתקיימים כדי שיצפאן יוכל להתאמן על העירקית שלו. הטובות, הן שגדלתי ברמת גן, אז אני מבינה.

תוהה ביני לבין עצמי אם כשאמנון לוי קם בבוקר ומסתכל במראה, הוא מבין שהוא נשמע בדיוק כמו רפי גינת, מינוס הבס, הכרס והכרטיסים למכבי.

עודד שחר עושה אסי כהן עושה גיא זוהר בפתח פוליטיקה, ועומד בנונשלנט בסמוך לפלזמה. אחרי הצירוף של ינון מגל לצוות מבט, כל שנותר הוא לחדש את סט הצילומים, כך שלא יעודד התפרצויות אפילפסיה בקרב ילדים וקשישים, וערוץ 1 יהיה מוכן לגמרי להיכנס לניינטיז.

יצפאן מראיין את רמי קליינשטיין ויאיר לפיד, נו, ההוא שמגיש את אולפן שישי. השניים עלו במופע משותף, והשמועה מספרת שמעתה, על כשרונותיו הרבים של לפיד נמנים גם נגינה על פסנתר ושירה. המסקנה המתבקשת היא שמעתה, "שרים בכיכר" הופך למופע לאיש אחד.

לרגע חשבתי לא לעודד את ניפוח האגו של לפיד על ידי התייחסות תקשורתית נוספת לדמותו המעייפת שצצה בכל חלקה של זמן המסך שלי, אבל הפיתוי שבלשתף אתכם בסיפוק שחשתי כשהקול של לפיד לא היה קרוב אפילו לסולם שבו הוא אמור לשיר, היה פשוט גדול מדי.

בהיכל נוקיה נשמע רינגטון של אנחת רווחה. וויל ביינום שוחרר וחוזר למגרש. נו, כשאתה הולך לישון עם כלב במקום שנקרא הג'י ספוט, אל תתפלא אם תקום בכלא עם פרעושים.