דרומה מקפה אוסלו

ערב אחד לפני כשנה, אחרי ששופץ ונערכה לו חנוכת בית מחודשת, לבש הלובי של בית ההורים על שם אניטה מילר-כהן תפאורה לא שגרתית. עם שטיח אדום, תזמורת נגנים ומלצרים שמגישים בלינצ'ס, שטרודל תפוחים ומרילן-קניידל, הפך בית הדיור המוגן, הנמצא בלב רמת חן ומאכלס ברובו יוצאי אוסטריה וצ'כיה, לסלון וינאי. הערב החד-פעמי, שכלל גם בזאר, נחל הצלחה מרובה – והיווה את הניצן הראשון לקפה הוינאי שהחלו להפעיל שם לפני כחודש.

פעם בשלושה שבועות, בשעות אחר-הצהריים, יורדים דיירי המחלקות העצמאית והסיעודית לבית קפה – ממש בתוך הבית.

את בית הקפה ממלאות חברות בלהקת "פניני הבארוק": כשהן לבושות שמלות מנופחות ומקושטות וחבושות פאות ברוח התקופה, הן מנגנות בחליליות ובקלידים ואלסים של שטראוס, ריקוד הונגרי של ברהמס ומארש תורכי של מוצרט, וסביבן תפאורה צבעונית ומנצנצת. הדיירים נינוחים, צוחקים, ישובים רגל על רגל. חלקם מפטפטים ביניהם וחלקם קשובים לנגינה, מהסים את מי שמפריע למוזיקה ומדי פעם מוחאים כפיים. בין לבין משתרר שקט כמעט מוחלט, וגם מי שמשוחח, משוחח בווליום נמוך.

"בתרבות של הדיירים שלנו 'בית קפה' הינו משהו מאד אוסטרי, אירופאי, וחשוב לי שיהיה בסגנון כזה", אומרת עדנה נרדי, מנהלת המקום. אמנם אין כאן נברשות קריסטל כבדות ומלצרים עטויי מדים אחידים, אבל השפה הגרמנית שנשמעת מכל עבר והאווירה המאופקת, יוצרים את האווירה הלא-ישראלית.

"זה גורם לאנשים לשבת פה יחד" היא מוסיפה, "יש בזה משהו נחמד ומלכד. יש כאן קבוצות של אנשים שחברים מגיל מאד צעיר ואפילו היו יחד באצ"ל, וחשוב לנו לשמר את הקשרים האלה. נוצרות כאן גם חברויות חדשות".

הפעילות מתקיימת בלובי הבניין, סמוך לחדר האוכל. בין ציורים של צמחים לאקווריום עם דגי נוי, ניצבים שולחנות עגולים בירקרק מרגיע, מקושטים מפיות אדומות, עליהם ואזות לבנות קטנטנות עם פרחי פלסטיק ולצידם קנקני מים חמים, שקיות סוכר, חלב וקפה נמס בצנצנת.

עובדת מטבח ששימשה כמלצרית, מגישה לשולחנות "זעכר-טורט", עוגת ספוג שוקולד עם שברי אגוזים, מצופה ריבה חמצמצה וציפוי שוקולד. בפעם הקודמת הגישו שטרודל תפוחים, שיש הטוענים שהוא טעים יותר מזה שבוינה. על העוגות אחראית קונדיטורית הבית, עפרה מג'ר. אחרי שניסתה ורקחה גרסאות שונות של שטרודל, נבחרה הזוכה מספר מתכונים אוסטרי.

גרטה לסקין, ילידת 1921, אומרת שבנערותה בוינה לא ביקרו בבתי קפה אלא הלכו לתנועה, והיא עצמה החלה לשבת בבתי קפה רק בארץ. לדבריה, ה"זעכר-טורט" דומה לזה שבוינה, ו"השטרודל שעושים פה מצוין". "אבל זה לא אותו השטרודל" חולקת עליה סופי ביטנר, חברתה הטובה, שעלתה ארצה ב-1936, "הבצק יותר דק ופריך שם, וקצת יותר טוב".

נחום בוכמן, מוותיקי "הבימה", יליד אוקראינה בן 91, מתרכז יותר במוזיקה. מוזיקת הבארוק עושה לי שמח על הלב" הוא אומר. "בשבילי זו מוזיקת רקע נעימה בשביל לשתות קפה ולדבר על הא ודא. אני משתדל ליהנות, לשוחח, להיות בחברה".

בשלב ראשון נפתח הקפה לדיירים ומכריהם, אך לדברי עדנה נרדי מוזמנים גם אנשי השכונה ו"כל מי שזה מדבר אליו" מהציבור הרחב, פשוט צריך להתקשר קודם. "הקשר עם הקהילה ועם החברה הצעירה מאד חשוב לנו. בית הקפה, מעבר להיותו פעילות חברתית מהנה, יכול לשמש גם כקשר כזה". במידה והמקום ייפתח לציבור הרחב יישקל תפריט בתשלום, והשאיפה היא להגיע למבחר קולינרי ובו קפוצ'ינו, מקיאטו ואספרסו ומבחר עוגות בטעם אוסטרי. "יש לי את כל התשתית", אומרת נרדי, "ובלבד שיהיו לזה קונים".

ברגע שהמוזיקה הופכת לשקט ווינה מתקפלת לתוך התפאורה, כולם עולים לחדרים. בחור ובחורה בני 20 נכנסים ואומרים "ראינו את התפאורה מבחוץ, ורצינו לראות מה יש כאן", כשאומרים להם שהערב הסתיים הם פוצחים ב"אווו" מאוכזב, ושואלים מתי הפעם הבאה. "אני אתייצב", אומר הבחור בטון נחרץ. גם אתם מוזמנים.

נכון לעכשיו, המקום פתוח, ללא תשלום, פעם ב-3 שבועות בימים א' או ג' בין השעות 16:00 ל-17:15, אך במידה ויהיה ביקוש, יש כוונה להרחיב את שעות וימי הפעילות.

"קפה וינאי" בבית הורים ע"ש אניטה מילר כהן, רזיאל 28 רמת חן. טל' לתיאום 03-6772977