וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

האמן 17: שושי צ'חנובסקי

מיכל וילצקי

16.1.2008 / 16:58

הגישה שלה לוגית אבל החשיבה מופשטת, היא מתעסקת בקשר שבין כאוס והרמוניה, וחוקרת את מערכת העצבים באמצעות חומרים פיסוליים

התערוכה "מעבר" (passageway) של שושי צ'חנובסקי, אוצר- יקיר בן משה, מוצגת בבית האמנים תל-אביב, החל מהיום (17.1).

הרמוניה – כאוס

בזמן לימודי בבצלאל נסעתי לחילופי סטודנטים בלונדון, וקיבלתי תרגיל שארך כל הסמסטר, "כאוס והרמוניה". אפשר לומר שתרגיל זה פתח בפניי את העולם בו אני עוסקת עד היום, שם החלה תפנית מחשבתית, שונה מסוג החשיבה שהכרתי מבצלאל. למעשה הבנתי שרבות הן התשובות, והתבנית קשורה למקום התרבותי ממנו אתה מגיע. כאוס והרמוניה הם אותו הדבר, רק מזווית ראיה שונה.

השילוב בין משהו מאורגן, קוגניטיבי, חדות המחשבה ותפיסת האינטלקט, מול הכאוס שמשול לרגש בו אין חלוקה לוגית, הוא למעשה הבסיס ליצירה.

פרקטל

כשפגשתי בפרקטל הבנתי טוב יותר את הקשר בין כאוס להרמוניה. פרקטל הוא צורה שדומה לעצמה בכל רמת פירוט שנסתכל בה. יש בתוכה את אותה צורה בדיוק, החוזרת על עצמה ביחסים שווים וסדר מובנה. ויחד עם זאת נוצרת ממהות כאוטית, ולא ידוע לאן היא תתפתח.

Square

סרט אנימציה שנעשה בשנת 2002 עבור הביאנלה השנייה לקרמיקה. דמות מלבן יוצאת מתוך משטח פורצלן, פוגשת דמויות דומות, אך מחליטה ללכת לכוון אחר. הסרט מציג את החוויות שעוברת הדמות מחלל לחלל. לדוגמא: הדמות נכנסת לחדר ופוגשת קרח ונר. המפגש המשולש גורם לדמות Square להשיל את צורתה לרגע, לחזור חזרה לצורה המקורית, ולהמשיך הלאה. בסוף הסרט היא חוזרת לחדר שבו החלה את המסע. הפעם היא נמצאת שם לבדה, ומחליטה לפנות לכוון אליו פנו שאר הדמויות בתחילת הסרט. אחרי שהיא פונה היא נכנסת לחדר לבן שכולו פורצלן ורואה את כל הדמויות שכובות על הרצפה, מתבוננת בהם, ומבינה שהיא חלק מרצפה.

הצעה שאסור לפספס

תתחדשו לחג עם סדרת tami4edge וקבלו סחלב חגיגי מתנה

לכתבה המלאה

מערכת העצבים

אני מנסה להבין האם אפשר למצוא מכנה משותף בין החוקיות של מערכת העצבים לבין תחושה כאוטית שמרגיש האדם. מערכת העצבים היא המערכת האחראית בגוף על יכולת התגובה שלנו כלפי הסביבה. תפקידה הוא לקלוט מידע, לעבד אותו ולהגיב בהתאם. זוהי מערכת מסועפת שבנויה באופן תבניתי, ובעלת חוקיות משלה. יחד עם זאת התפקיד והמהות שלה הוא להגיב לכל דבר המתרחש מחוץ לגוף ובתוכו. למרות החוקיות (הרמוניה), התגובה של המערכת תלויה בעוצמת רגישות האדם כלפי שינוי סביבתי, שיכולה להחוות אצלו כתחושת כאוס. מערכת העצבים הן כמטאפורה והן כחקר פנימי היא השתקפות האופן שבו אני פועלת, מגיבה בעולם. אני שואפת להתקיים בו זמנית בין החוקיות לבין התחושה הרגשית שהמערכת העצבית מפעילה.

אינטלקט מול רגש

האינטלקט והרגש מזינים אחד את השני. האינטלקט בא לבחון את התפיסות שלי על העולם, והרגש מפעיל אותי. האינטלקט מכניס אותי חזרה למסגרת, לגבולות העשייה, נותן את החזון, והרגש מהווה את התוכן עצמו. הוא המניע לעשייה.

יצירות ויוצרים אהובים

דרק ג'רמן – בעיקר עבודתו "The Garden". יצירה שגרמה לי לחוות תחושה עילאית ומשפיעה עליי כבר שנים. לג'רמן יש יכולת מופלאה להביא את האישי דרך מסך קולקטיבי. הסרט מאגד צבע, צורה ותוכן באמצעות סימבולים ומילים מועטות. השאלות והתשובות נכנסות ויוצאות בעת ובעונה אחת לאורך כל הסרט.
צ'ן זן על היכולת המילולית שלו.
מיכאלאנג'לו בגלל התשוקה ליצירה.
אניש קרפור על היכולת לבטא באמצעות חומריות וצורות מינימליסטיות איכות רגשית, ויסמין גודר שפועלת על פי שפה ייחודית משלה, מסקרנת ומפתיעה.

תיק עיתונות:

שושי צ'חנובסקי עוסקת בתחושות ורגשות באופן לא אמוציונלי, או מדויק יותר לומר, לא סנטימנטלי. במהלך השנתיים האחרונות היא חוקרת את מערכת העצבים האנושית באמצעות חומרים פיסוליים, אחרי צלילה תאורטית שנעה מפילוסופיה ועד רפואה.

צ'חנובסקי מתייחסת למערכת העצבים לא רק בהקשרים הביולוגיים שלה, אלא כרקע להבנת תהליכים נפשיים, אורח החיים האנושי, וכבסיס למפגש עם עבודות אמנות. הגישה שלה למפגש עם האובייקט הויזואלי מדלגת מעל ההקשרים התרבותיים תלויי הזמן והמקום הספציפיים, ומחפשת את המשותף לכל בני האדם.

את המקור לסקרנות הכמעט מדעית שלה לגבי התהליכים הגופניים האלה, ניתן אולי לראות בעיסוק שלה בכאוס והרמוניה. צ'חנובסקי, בוגרת עיצוב קרמי בבצלאל, נשלחה לחילופי סטודנטים באנגליה, שם נדרש ממנה לבצע מחקר בנושא כאוס והרמוניה. במפתיע, היא נדרשה להציג רק את תוצאות המחקר בלי ליצור עבודה בהשראתו. את האפשרות למסע בלי לצפות למטרה חומרית ברורה פרט לשאיפה ללמוד מהתהליך היא מתארת כחוויה מכוננת. את הקשר בין כאוס והרמוניה, או בין החוק לבלתי נשלט, היא משווה לתגובה העצבית המצייתת לכללים ביולוגיים ומופעלת ביחס לגירוי חיצוני, לרוב בלתי צפוי, שלא מציית באופן ישיר להגיון – ולכן כאוטי.

המפגש הזה הוא גם חלק מיצירה וקליטה של אמנות. צ'חנובסקי מתייחסת לצפייה באמנות בראש ובראשונה בתור מפגש של אובייקט עם העין, ובכך היא חוזרת לשאלות פילוסופיות בסיסיות ועתיקות אודות אסתטיקה.

המילה אסתטיקה הופקעה מזמן ממשמעותה המקורית והיום היא מזוהה בעיקר עם סגנון, אפנה והקשרים תרבותיים. השאלה המקורית ביחס לאסתטיקה עסקה בראש ובראשונה במפגש שלנו עם אובייקטים בעולם באמצעות החושים, וההנאה האסתטית נתפשה כעונג הנובע מהתבוננות ביפה. צ'חנובסקי מטהרת את מבטה של העין מעודף המילים וההקשרים ומתייחסת אליו כתהליך עצבי פיזי, אבל מייחסת לו גם איכויות מטאפיזיות ומעט מיסטיות.

הבסיס לתפישה אותה היא מציגה בתערוכה הוא המונח הטיבטי "ברדו", המתייחס לסף או מעבר. בבודהיזם משתמשים בו כדי לתאר מצבי תודעה מדיטטיביים ומצב של מעבר בין החיים למוות, אבל בשימושו המערבי הוא מתייחס למצבים בהם התודעה נמצאת בעצירה או השהייה, "כמו ואקום, או מרווח", מסבירה צ'חנובסקי.

המרווח עליו היא מדברת המתרחש בין הקליטה ברשתית העין, לבין החוויה הנפשית, ובו מתקיימים הכאוס והסדר, שהמפגש בינהם מייצג יופי.

היא משרטטת קשר משולש בין רגשות, חוויות וחושים ושואפת באופן אידיאלי להגיע לשוויון בין הצלעות, "כל אחד מושפע ומשפיע באותה רמה, מצב בו הרגש אינו שולט בך אלא מסונכרן ומשפיע דרך המחשבה והחושים". היא מזכירה בהקשר הזה, שהפירוש היווני העתיק של המילה "אסתטיקה" הוא 'להיות מודע'.

בעבודת המיצב "מעבר" היא מציגה בין היתר את ההבנה שלה לגבי מקומו של הפרט בחברה, בודקת את גבולות החומר הפיסולי ומשווה אותו למערכת העצבים. "אני סקרנית לגבי הזיקוק של החומר, מתי הוא יכול להישבר. מערכת העצבים, בדומה לפורצלן, היא חזקה מאוד, אבל גם שברירית".

"הגישה שלי מאוד לוגית", אומרת צ'חנובסקי, "אבל החשיבה שלי מופשטת. אני צריכה להרגיש ולהבין עד הסוף. לכן אני עוסקת דווקא בנושאים האלה, ונעזרת בידע של הפילוסופים והמדענים".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully