ערוץ 2 ב'

מעשייה יהודית מפורסמת מספרת אודות רב גדול, שלא היה נכנס איש בדלתי בית הכנסת בו דרש, בעוד בית הכנסת השכן המה אדם בכל תפילה. היה הולך אותו רב אצל חבריו ותוהה כיצד זה שדרשותיו אינן זוכות לאהדה. "האם זה מכיוון שדרשותיי מתוחכמות ומורכבות מכדי שכלל הציבור יוכל להבין אותן, בעוד שבבית הכנסת השכן מדברים בשפת העם ולא בשפת האל?", שאל, אך לא זכה לתשובה שתניח את דעתו. עד שיום אחד הופיע בפתח ביתו פריץ וייעץ לו לעשות מעשה – מדוע, שאל אותו, לא תלך אצל שכנך הרב, תקשיב לדרשותיו, ותלמד דבר מה? וכך הלך הרב אצל שכנו, הסכית, למד, והנה – לא עברו אלא ימים ספורים וכבר עשו להם דרשותיו של הרב רגליים לציבור מאמינים מצומצם. לא עבר זמן רב, והנה שוב הגיע לפתחו של בית הכנסת הפריץ. הפעם ייעץ לרב לפתוח את ארנקו ולשכור את שירותיו של השמש מבית הכנסת השכן. ציית הרב, והנה, כבר ביום המחרת הגיע ציבור מאמינים נוסף. עברו ימים מספר והפריץ המליץ לו לשכור גם את שירותיו של החזן, שהיה ידוע כמי שסוחף את ההמון, ולבסוף הציע חופן מטבעות זהב לכהן הגדול, כדי שיבוא גם הוא. זמן קצר חלף וראה הרב הגדול כי טוב – כמות המאמינים בבית הכנסת צמחה וצמחה – והוא יכל סוף-סוף לספוק כפיו בהנאה ולומר – "ציבור המאמינים אינו כסיל. ידעתי כי יום יבוא ודרשותיי יזכו להערכה הראויה להם". אמר, ונחנק מקרפעלך.

ביום שבת שעבר געשו הממירים וסערו טבלאות הרייטינג – ערוץ 10 ו"הישרדות" עקפו את זכיינית הערוץ השני "רשת" ואת "אחד נגד מאה" - השוס הגדול של הקיץ. ב"הארץ" התמוגגה רותה קופפר מהמהפך, ב"רייטינג" – באופן טבעי – הקדישו לאירוע כפולה, ואפילו בטבלת המדרוג של מוסף הארץ, שהתפרסמה היום, הזכירו את שעת הש' כמאורע שיש לציינו. הנה, סוף-סוף קמה לה אלטרנטיבה לעריצות הפופוליזם של הערוץ השני; הנה, הציבור הוכיח כי לא מטומטם הוא, ויש באפשרותו להתנתק ממקטרת האופיום שסיפק הערוץ השני להמונים; יום גדול הוא לתקשורת הישראלית, שכן מעתה והלאה ידעו פרנסי ערוץ 2 כי עם ישראל מאס בשעשועוני הכאילו ששרצו על המרקע שלו עד היום. רק דבר אחד שכחו כולם בתוך השמחה – ערוץ 10 הוא אולי אנדרדרוג, אבל איכות טלוויזיונית היא ממנו והלאה.

הניצחונות הקטנים של הערוץ – מיקי ויעקב, "לרדת בגדול", "קרב סכינים" (מחקרים עוד ייכתבו על כיצד הפך השף סטפן לליאור אשכנזי החדש) וכמובן, "הישרדות", הם חומרים ערוץ שתיימ-ים קלאסיים, ורחוקים מלהיות אלטרנטיבה טלוויזיונית (ואולי ההשג הכי גדול כאן הוא בכלל ההתמקדות של "ארץ נהדרת" בערוץ). גם כישלונם המהדהד של מיזמים תמוהים כמו "דה שואו" ו"פיק-אפ", אינם תולדה של אליטיזם שאינו תואם את ציבור צופי הטלוויזיה הישראלי, אלא ניסיונות כושלים וחסרי השראה או מקוריות להיצמד למגמות כמו תוכניות ריאליטי עם קונספט מקושקש וסלבז, או הצלחתן של טלנובלות עם קריצה (רק חבל שמישהו שכח שם שיש הבדל בין שעת שיא של ערוץ ברודקאסט לזו של ערוץ נישה, אבל טעויות פרוגרמינג כבר הפכו למזוהות עם הערוץ יותר מלונדון וקירשנבאום). מצטער, גם "המקום", תכניות השידוכים המוזרות של גלית גוטמן ו"הדוגמניות" לא ישכנעו אותי אחרת.

ערוץ 10, נכון להיום, יכול אולי לזקוף את ראשו בגאווה נוכח כמות הצופים שצופה בו, שכבר אינם חסידים אדוקים של ערוץ 2, אבל אין הדבר מעיד כלל וכלל על איכותם של התכנים המשודרים. הוא עדיין משמש כפח המחזור נטול האג'נדה והמעט יותר מהוקצע של אחיו הגדול.