"תומא מאוהב" הוא לבטח הסרט הווירטואוזי והמקורי ביותר בו צפיתם בזמן האחרון. עניינו פארודיה בעלת סממנים סאטיריים על מבנה החברה האנושית בעת הטכנולוגית- מודרנית, על זמינותם של אהבה ותחליפים מיניים בעידן בו הרשת היא מדגרת סקס-מניאקים או סתם פחדני מחויבות סדרתיים.
בעולם בו כל אדם מאובזר בסטייה משלו, או לכל הפחות בכינוי שנון להסתיר מאחוריו דמות וירטואלית, תומא סובל מאגורפוביה. ההפרעה הנפשית הזאת - חרדה מפני מקומות פתוחים וקהלים - היא התירוץ של תומא להסתתר מפני העולם. זו דרכו המתפלפלת להוציא אצבע משולשת בפניה של החברה העתידנית ולהגיד לה כי הוא בוחר להתנזר ממנה. תומא מבלה שמונה שנים מחייו נעול בחדרו, קרוב רק אצל הפי.סי וטכנולוגיית הווידאו-פון שלו. המין האנושי מחריד ומשעמם אותו באותה מידה, והוא מבכר את מנעמיה של פרטנרית סקס וירטואלית/מונפשת העונה לשם קלרה. קלרה חסרת עכבות מיניות, משופעת בעופרים שלא מבזבזים זמן ובגישה של "כל עוד זה בחשמל, זה מספיק טוב בשבילי".
אבל כמו תמיד, באמצע האידיליה, רגע לאחר שהכנסנו מעט שפיות לעולם המבולבל שבחוץ, מגיעה חברת הביטוח המממנת את משחקי הסקס של תומא כחלק מהטיפול הרפואי שלו, ודורשת מתומא להתקרב לדבר האמיתי - דהיינו פתרון בר קיימא למצוקותיו, שבסיומו אושר גדול וסיפוק לתומא, והתנערות חברת הביטוח מתשלום. תומא נאלץ לפגוש סרוגייט בכדי להתמודד עם חרדותיו ממגע אנושי ומהאנושות בכלל. הוא פוגש בנערת טיפול - שרמוטה ממוסדת - ונדרש להתעמת עם דילמה מורכבת: סקס עם טרנספורמטור או עם אשה.
"תומא מאוהב" מציג תסריט בלהות, משעשע מאוד, של עולם עתידני בו חום ואהבה הם פונקציה של וולטאז' ואיכות הפס הרחב בו אדם משתמש. למרות המסר האנושי הצפוי כי סופם של הסוטים, המנודים והמפותחים טכנולוגית לא יהיה שונה מזה של כל חרמן בן 16 - פנטזיות על מין עם זונה - הרי שבין השורות מוגנבת האמירה כי קיצה של האהבה כפי שאנו מכירים אותה קרוב. הסקס, אותו צידוק מגוחך שמצאה המאה העשרים לא להשמיד את עצמה על יושביה, מיצה גם הוא את עצמו, ומי שלא יחלה במחלה סופנית, בוודאי ישתגע ויתבודד מפני העולם. הקשר האפשרי היחיד בעולם של מחר הוא בין אדם למחשב או בין אדם לנותן שירותים בתשלום. האנושות כמקור של חמלה, המבוססת על רגשות אנושיים בסיסיים, תחדל להתקיים ותפנה את עצמה לטובת צורות חיים מפותחות יותר וסתגלניות יותר - למשל, המוות הרוחני.
"תומא מאוהב" הוא סרט שנון ומלא תובנות מחוכמות ומתחכמות. יש רגעים בהם הוא אפילו עשוי להיחשד בגאונות. העובדה כי הסרט עלה בסמוך ל"אינטליגנציה מלאכותית" מרתקת ומשמעותית לצופה הקולנוע. חוט השדרה של שני הסרטים הוא מותה של האנושות החמלה והאוהבת וחיפושיה אחר תחליפים טכנולוגיים. בוגרי "A.I" יעשו טוב אם יצפו ב"תומא מאוהב" לפני זה של ספילברג. אני עשיתי להפך ויצאתי בתחושה כאילו "תומא" הוא ספין אוף בלגי מתוחכם לגירסה האמריקאית. אבל האמת היא ש"תומא" עולה על הגירסה האמריקאית לפינוקיו גם בעומק וגם בפיתוח הדמויות הרובוטיות. קלרה, על כל פנים, עדיפה עשרות מונים על ג'אד לאו והיילי ג'ואל אוסמונט. תקווה לעתיד טוב יותר? תחפשו ב"אמריקן פאי 2".
חרמניקו
3.10.2001 / 10:09