מופת של סאטירה: המערכון הכי נוקב בהיסטוריה של ארץ נהדרת

מערכון פתיחה: אהוד אולמרט מגיש את התחזית – המתח בין שני הנושאים הבוערים של השבוע – מזג האוויר הקפוא והתופת בשדרות ועזה – והזיגזוג ביניהם, תוך כדי שימוש באימפוטנציה והסתגלנות של אולמרט, הוא זה שהופך את המערכון הזה לסאטירה במיטבה.

אולפן פתיחה – החזרה לדמות המוצלחת של גיא זהר היתה מתבקשת, גם כמקור לפאנצ'ים וגם כמי שמרים לקיציס להנחתות; יולי תמיר כעייפה כרונית חסרת חוט שדרה הצחיקה בעיקר כשהיא אכלה קפה הישר מהקופסה; מיכאל הר-סגור – מהדמויות הטובות יותר של טל פרידמן – בתור כתב רכילות של רייטינג, פגע בעיקר בשיחות הטלפון עם הסלבס; אלי ישי הרגיש מעט מיותר עם הרפליקה החוזרת שלו ("ראשית אני מודה לך על השאלה"), ואון פרלין, יועץ התקשורת של ראש הממשלה, נתן את ההופעה החלשה ביותר שלו, כזו שמדיפה זחיחות מהשתיים הקודמות. אבל, היתה אורנה בנאי בתפקיד המורה הלחוצה שהרימה את האולפן, עם סאטירה ראויה מאין כמותה על מערכת החינוך, זו שמתהדרת בהישגיה בזמן שכל קשר בינה ובין חינוך, השכלה ורכישת ידע, משני ביותר. המהירות שבה השתדלה המורה/בנאי להדביק את החומר הצחיקה והכאיבה, תקציר התנ"ך והחינוך המיני היו פשוט מבריקים, כמו גם הסיום עם שאלתו של קיציס בנוגע לרפורמה בחינוך, שנגמרה בהרמת כיסאות קולוסאלית.

מבזק + החדשות בהרחבה – כרגיל, המבזק מוצלח והחדשות בהרחבה קורעות, בייחוד הסיפור על הצתת ההתאחדות ואוהדי בית"ר.

ליברמן פורש – הצבעים הפשיסטיים בהם נבחר להיות מצויר אביגדור ליברמן פשוט ראויים להערכה, גם כאשר הוא פחות מצחיק. מצד שני אין שום דבר מצחיק באיש המפחיד הזה.

קשישים ונהנים – עד סוף המערכון התקשיתי להבין מדוע שקע ותקע הפכו לערסים, כשיובל סמו בתפקיד שקע, או תקע, היה מביך במיוחד. התפנית מגיעה עם מספר המזל, והביקורת על התנהלותה המבישה של המדינה מול אזרחיה הקשישים וניצולי השואה שחיים בה. יכול להיות שזו אחת התוכניות היותר נוקבות שהיו בהיסטוריה של ארץ נהדרת?

צופית ואברם גרנט – אחרי שבעונה שעברה היה נדמה שאורנה בנאי מקדישה את עצמה בעיקר ל"אמאל'ה" ומשאירה את מירב התפקידים הנשיים לעלמה זק, אמש הוכיחה בנאי כי היא חזרה לעצמה. לא רק בדמות המורה הלחוצה, אלא גם בגילומה של צופית גרנט. למרות האנמיות היחסית של אברם (כן, הוא טיפוס די אנמי בעצמו, אבל בכל זאת), זה היה אחד הרגעים המצחיקים בתכנית אמש. כדאי לעשות את ההפרדה בין הומור וולגארי, לבין פארודיה על דמות שהיא וולגארית בעצמה, כמו במקרה של גרנט. אני לא יודע כמה מצופי "ארץ" היו צופים אדוקים של "מילקשייק" ועדיין זוכרים את מופעי הביזאר של צופית, אבל רצף המשפטים שלה - ליקקת פעם זקן, בוא תתקלח עם אברם, אולי תגלחי לי את הגבות, בא לי לראות אותך אוכל גלידה מפופיק - היה פשוט מפיל. מעניין לדעת מה היה קורה לו דידייה דרוגבה היה מבין עברית.

דירת סטודנטים - בשבוע שעבר המערכון הזה לא ישב עד הסוף, אבל אמש הוא הצדיק את ההמשכיות שנבנתה לו בזכות הדינמיקה בין דובה וקיפוד, הדמות המצוינת (והכל כך מציאותית) של עלמה זק כסטודנטית לחוצה מעומר, אבל בעיקר בזכות אפי – בעל הבית מהגיהנום. כשהוא התקשר לחשמלטור וביקש את החשמל הכי טוב שיש חשבתי שאני נחנק.

מגרש החניה של שימי ופילוס – חזרה משמחת של דמויות אהובות, למרות שאלמנטים קבועים כמו הנאום של שימי היו מעט חלשים. מה שכן, הפילוסים בוודאי מוצלחים יותר מ"היסחפות" שנעלמה השבוע.

רוחמה אברהם וחגיגות ה-60 – בדיחות הומואים ואנדרו רידג'לי היו צפויות גם אם מתבקשות בחיבור בין וואהם! ואדם, אבל הטקסט של שיר הסודות היה מוצלח במיוחד.

ישראל המיטב – קיימות שתי אופציות: או שרק עכשיו ירד לי האסימון בקשר לפינה הזו, או שאמש היה הפרק המוצלח ביותר שלה עד כה. האמת היא כנראה איפשהו באמצע, ובכל זאת הטייק-אוף על המהפך של 77', בדיחות יזהר כהן, בגין כמזרחי, דודו טופז והפנתרים השחורים היו מתוחכמים ומצחיקים כאחד.