כשהתותחים רועמים: הסרטים שמוכיחים שאפשר לאהוב גם במלחמה

אהבה היא אחד הנושאים שמתעכבים עלייהם הכי הרבה במוזיקה, בספרים, בסרטים ובחיים. היא יכולה להיות נהדרת או טראגית; יש המון סיבות מדוע אהבה עלולה להיכשל בעטיין; מלחמה, למשל. מלחמה סביב סיפור אהבה בסרט תבטיח כמעט תמיד תוצאות הרות גורל ואף פעם לא תרגיש כמו אהבה מפוספסת, לאמור - אם יש סיבה מוצדקת מדוע שני בני זוג לא צריכים להיות ביחד, היטלר הוא בהחלט סיבה מוצדקת.

לעיתים מלחמה תפגיש בין בני זוג שלא היו נפגשים בנסיבות אחרות, לעיתים היא תחשוף את חולשותיהם ומעלותיהם, אך לרוב תפריד - פיזית וסמלית - בין שני אנשים שבזמן שלום וודאי היו חיים יחד באושר ועושר. אחד הנושאים המרכזיים בהם מתעסק "כפרה", סרטו החדש והפנטסטי של ג'ו רייט (לפי ספרו של איאן מק'קיואן) הוא אהבה בצל המלחמה. זהו כמובן לא הסרט (או הספר) הראשון שעושה את הקישור וההקבלה בין אהבה ומלחמה (הכל פייר בשתיהן, לא?). אצלנו בהצעת הגשה מעדיפים תותים על פני מכונות של מלחמה, מוכנים לתת צ'אנס לשלום ומכירים בכך שכל מה שאת/ה צריכ/ה זה אהבה. אי לכך ובהתאם לזאת ליקטנו לכם ארבעה רומנים-רומנטיים על רקע של מוות ושכול. תעשו חיים.

לולא תכנית העל של הפיהרר וכניסתה של ארה"ב למלחמה, הטייס האמריקאי דיוויד הלורן (הריסון פורד) והאחות הבריטית מרגרט סלינג'ר (לסלי אן-דאון) לא היו נפגשים לעולם, קל וחומר מתאהבים. למרות שמרגרט נראית כבעלת סוד מעיק, דיוויד הוא טייס אמריקאי שחצן והוא משוכנע שהאהבה תנצח. לדאבונו מוטלת עליו משימת חילוץ נועזת בעורף האויב והוא עתיד לגלות כי האיש אותו הוא אמור להציל הוא הסוכן פול סלינג'ר (כריסטופר פלמר), בעלה של אהובתו החדשה. למרות היותו מעין גרסת אקשן קלילה ל"קזבלנקה", "רחוב הנובר" הוא סרט נחמד ורומנטי, שמזכיר לנו תקופה אחרת, בה הריסון פורד וכריסטופר פלמר היו בגיל בו יכלו לריב על בחורות.

"קולד מאונטן" הוא סרט של שעתיים וחצי ורובו מתרחש במלחמה. למעשה, לא יותר משיחות ספורות של דקות מעטות (בתחילת הסרט) זכורות לחייל אינמן (ג'וד לאו) מאהובתו אדה מונרו (ניקול קידמן) ועל אף שזכרונה הוא הדבר היחיד המונע ממנו להתמוטט בשוחות (ובהתאמה, זכרונו מדרבן אותה לתחזק את העורף), ככל שהסרט יתקדם נבין שהשניים לא ממש מכירים אחד את השני ולא משוכנעים בסיבה שבגינה הם מחכים האחד לשני. על השאלה הזו נאלץ לענות בעצמנו בסוף הסרט. יתכן כי מה ש"קולד מאונטן" בא ללמד אותנו, הוא שבמלחמה עדיפה אהבה לא ממומשת מכלום, אך הזוגויות המעניינת שיצאה מסרט זה היא דווקא זו של רנה זלווגר וג'ק ווייט מה"וויט סטרייפס"

על היותם של יוסי וג'אגר (יהודה לוי ואוהד קנולר) זוג מזה זמן מה, אנו למדים כבר בתחילתו של הסרט הקצר הזה, כאשר יזדיינו השניים על גבול שטח האויב לצלילי "בוא" של ריטה ולעיניו המשתאות של שפן ערבי. כיאה לסרט ישראלי העוסק בנושא ישראלי (הומואים בצה"ל בניגוד להומואים בכל צבא אחר), מדובר בסרט קטן, שעוסק ברומן קטן (ואני חס וחלילה לא טוען שהשניים לא אוהבים אחד את השני, הכוונה לרומן קטן בניגוד לרומן גדול מהחיים כמו ב"טיטניק", נניח), שמתרחש תוך כדי מלחמה קטנה, כזו שאנחנו כישראלים מכירים טוב וצופים בה מדי יום בטלויזיה. הבעיה של השניים (וההתפתחות של הסרט) טמונה כמובן בסוד הזוגיות הנורא שהחייל הישראלי המאצ'ו הממוצע (לפי הבמאי איתן פוקס, שמוכיח שכאשר תסריט טוב בידיו הוא במאי מוכשר), פשוט לא ידע מה לעשות איתו.

וסילי זייצב (ג'וד לאו) חייל בצבא האדום, למד כיצד לירות במטרות נעות עוד כשהיה ילד קטן. כשרון זה משחק תפקיד חשוב בפלישה הנאצית הרגלית לסטאלינגרד, כאשר זייצב מפוספס על ידי מכונת הירייה, נחשב למת ותחת עיניו הבוחנות של הקומיסר דנילוב (ג'וזף פיינס) מצליח בשקט בשקט "להוריד" את חבורת המפקדים הגרמנים השאננים בזה אחר זה. הקומיסר דנילוב אינו יודע לירות, הוא יודע לדבר. כשרון זה יעזור לו להישאר בחיים לאחר דיווחי כישלון כאלה ואחרים לשר חרושצ'וב (בוב הוסקינס), אך גם ישחק תפקיד חשוב בהפיכתו של חברו החדש וסילי לגיבור לאומי. מי שממש לא מתרשמת מכישוריו הלינגוויסטים של הקומיסר היא אנה צ'רנובה היפה (רייצ'ל וייס), שמעדיפה גיבורים לאומיים. צלע אחת במשולש האהבה הנ"ל עתידה להקריב את עצמה, למען האהבה, המולדת ואהבת המולדת. את "אויב בשער" בכל מקרה, עדיף לראות בשביל האקשן.